Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנריקה השני, מלך קסטיליה (בספרדית: Enrique II de Castilla; 13 בינואר 1334 - 29 במאי 1379), הנקרא אנריקה מטראסטמארה או רוצח האח (el Fratricida), היה המלך הראשון של קסטיליה וליאון מבית טרסטמארה. הוא הפך למלך בשנת 1369 על ידי שהביס את אחיו למחצה פדרו האכזר, לאחר מרידות וקרבות רבים. כמלך הוא היה מעורב במלחמות פרננדין ובמלחמת מאה השנים.
לידה |
13 בינואר 1334 סביליה, ספרד | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
29 במאי 1379 (בגיל 45) Santo Domingo de la Calzada, ספרד | ||||||
מדינה | כתר קסטיליה | ||||||
מקום קבורה | קתדרלת טולדו | ||||||
בן או בת זוג |
חואנה מנואל מקסטיליה (1350–?) Beatriz Ponce de León | ||||||
שושלת House of Burgundy - Castile and León | |||||||
| |||||||
| |||||||
אנריקה היה הרביעי מתוך עשרה ילדים בלתי חוקיים של אלפונסו ה-11 מקסטיליה ולאונור דה גוסמן, נינתו של אלפונסו התשיעי, מלך לאון. הוא נולד כאח תאום לפדריקה אלפונסו, לורד הארו, והיה הילד הראשון שנולד לזוג ששרד עד לבגרותו.
עם לידתו, הוא אומץ על ידי רודריגו אלווארס דה לאס אסטוריאס. רודריגו מת בשנה שלאחר מכן ואנריקה ירש את הלורדות של נורנייה. מאוחר יותר הפך אותו אביו לרוזן של טראסטמארה וללורד של למוס וסאריה בגליסיה, והערים קבררה וריברה, שהיוו מורשת גדולה וחשובה בצפון מזרח חצי האי. זה הפך אותו לראש שושלת טרסטמארה החדשה, הנובעת מהענף הראשי של בורגונדי-איבראה.
בזמן שאלפונסו האחד עשר חי, אהובתו לאונור העניקה הרבה מאוד תארים והרשאות לבניהם. זה גרם לאי שביעות רצון בקרב רבים מהאצילים, ובמיוחד המלכה, מריה מפורטוגל, ובנה, פדרו.
נוצרה להם הזדמנות לנקום כאשר אלפונסו האחד עשר מת באופן בלתי צפוי מחום במצור על גיברלטר במרץ 1350. הם דחקו את לאונור, בניה ותומכיהם הצידה, ואנריקה ואחיו ברחו והתפזרו. הם חששו ממה שאחיהם, המלך פדרו, יכול לעשות להם. המלך המנוח אפילו לא נקבר.
למרות שלאונור ובניה הגיעו להסכמה עם פדרו לחיות בשלום בחצרו, המצב נותר לא יציב. אנריקה ואחיו פדריקה, טלו וסנצ'ו ערכו מרידות רבות נגד המלך החדש. כמו כן, כדי לחזק את מעמדו ולהשיג בני ברית, התחתן אנריקה עם חואנה מנואל, בתו של חואן מנואל, נסיך ויינה, ראש עיריית אדלנטדו של מורסיה ולורד וילנה, האציל המשגשג ביותר של הממלכה. בשנת 1351, המלך קיבל ייעוץ מחואן אלפונסו דה אלבורק, יד ימינו של מריה מפורטוגל. הוא השתכנע שאהובתו של אביו היא המעוררת של ההתקוממויות, אז הוא הורה לכלוא את לאונור ולבסוף להוציאה להורג בטלאברה דה לה ריינה.
לאחר מכן, אנריקה ברח לפורטוגל. הוא קיבל חנינה על ידי פדרו וחזר לקסטיליה, ולאחר מכן מרד באסטוריאס ב-1352. הוא השלים עם אחיו, רק כדי למרוד בו שוב במלחמה ארוכה, לסירוגין, שהסתיימה במנוסתו של אנריקה לצרפת, שם הצטרף לשירותו של ז'אן השני, מלך צרפת.
זמן קצר לאחר מכן בילו אנריקה ואנשיו זמן בצבאו של פדרו הרביעי, מלך אראגון במלחמתם נגד קסטיליה (1358). במהלך אותו סכסוך, הוא הובס והוחזק בשבי בנאחרה (1360). הוא שוחרר (בין היתר בעזרת חואן רמירס דה ארלנו) והגלה את עצמו לצרפת פעם נוספת.
ואז פדרו הרביעי, מלך אראגון תקף שוב את קסטיליה. אנריקה הסכים לעזור לו בתנאי שיעניק לו את תמיכתו להשמדת אחיו למחצה. סכסוך זה הפך למלחמת האזרחים הקסטיליאנית. המתקפה שילבה את בעלי בריתו הקסטיליאניים של אנרי, האראגונים והצרפתים (פלוגה של שכירי החרב של ברטרנד דו גסלין, שגורשה על ידי פדרו מקסטיליה, ומצאו מקלט בגיין). אנריקה הוכרז כמלך בקאלהורה (1366). בתמורה, הוא נאלץ לתגמל את בני בריתו בתארים ובעושר על העזרה שהם סיפקו. זה הקנה לו את הכינוי אל דה לאס מרסדס ("מרסדס הוא הכינוי בספרדית עבור "רחמים").
פדרו מקסטיליה נמלט צפונה לבורדו, בירת השליטה האנגלים בצרפת, שם אדוארד, הנסיך השחור החזיק בחצר. אדוארד הסכים לעזור לפדרו לשחזר את כסאו. למרות העובדה שהצבא סבל כל כך מדיזנטריה עד שאומרים שאחד מכל חמישה אנגלים לא חזר הביתה, ב-3 באפריל 1367 צבא אנגלו-גסקוני, בראשות אדוארד ואחיו הצעיר, ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, פגש את הכוחות הקסטיליאניים (נתמכים על ידי שכירי חרב צרפתים בפיקודו של ברטראן דו גסלין). לאחר מכן הביס פדרו את אנריקה בקרב נגרה, אך אנריקה נמלט וחזר לצרפת בחסותו של שארל החמישי, מלך צרפת. המלך פדרו והנסיך אדוארד נחלקו לגבי מימון המשלחת, והנסיך השחור חזר לבורדו, לאחר שחלה במשלחת זו, מחלה שתפגע בו עד מותו ב-1376.
הם ארגנו מחדש את צבאם בטירת פיירפרטוזה. לאחר מכן, בעזרתם של מורדים קסטיליאנים רבים וצרפתים מכוחותיו של ברטראן דו גסלין, הם הביסו את פדרו בקרב מונטיאל ב-14 במרץ 1369. [1] אנריקה הרג את "המלך האכזר", שהיה כעת שבוי, במו ידיו. [2] זה זיכה אותו באופן סופי בכס המלכות הקסטיליאני ובתואר אנריקה השני.
לפני שהתבסס בכסאו והצליח להעביר את השלטון לבנו חואן, אנריקה נאלץ להביס את פרננדו הראשון, מלך פורטוגל. במהלך שלטונו הוא נלחם בשלוש מלחמות פרדיננד. בעל בריתו העיקרי של פרדיננד במלחמות אלו היה ג'ון מגונט, בעלה של בתו של פדרו קונסטנס. אנריקה היה בעל ברית של שארל החמישי, מלך צרפת. הוא העמיד את הצי הקסטיליאני לרשותו של שארל והם מילאו חלק מרכזי במצור על לה רושל, ובקרב לה רושל שבו האדמירל אמברוסיו בוקנגרה הביס לחלוטין את הצד האנגלי.
אנריקה גמל לבעלי בריתו, אך עדיין היה עליו להגן על האינטרסים שלו בממלכת קסטיליה ולאון. כתוצאה מכך, הוא שלל ממלך אראגון את השטחים שהבטיח לו בזמנים הקשים.
לאחר מכן יצא אנריקה למלחמה נגד פורטוגל ואנגליה במלחמת מאה השנים. במשך רוב תקופת שלטונו הוא נאלץ להדוף את ניסיונותיו של ג'ון מגונט, בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, לתבוע את כס המלכות הקסטיליאני בשם אשתו קונסטנס. במדיניות הפנים שלו הוא החל לבנות מחדש את הממלכה, האיץ את השינוי של הממשל המלכותי; והחזיק בבתי משפט רבים. הוא גם הכפיף לכתר לצמיתות את הלורד של ביסקאיה לאחר מותו של אחיו טלו. במדיניות החוץ, הוא העדיף את צרפת על פני אנגליה.
הוא מת ב-29 במאי 1379 בסנטו דומינגו דה לה קלזאדה. בנו חואן הראשון, מלך קסטיליה ירש אותו על כס המלכות.
ב-27 ביולי 1350, התחתן אנריקה עם חואנה מנואל מקסטיליה, בתו של חואן מנואל, נסיך ויאנה, ראש ענף זוטר של בית המלוכה של קסטיליה. נולדו להם שלושה ילדים:
היו לו כמה ילדים מחוץ לנישואים, שאת חלקם הזכיר בצוואתו מ-29 במאי 1374:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.