אמונה טפלה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמונה טפלה (או: אמונה תפלה; על מקור הביטוי ראו להלן) היא אמונה שאין לה יסוד, שאינה מסתמכת על עובדות מוכחות, אמונה בלתי רציונלית. מושג זה משמש גם כשם גנאי לאמונותיו של הזולת.
ישנן אמונות טפלות מקובלות המכונות גם "אמונות עממיות". חלקן, כגון הפחד מיום שישי ה-13 או מחתול שחור או שבירת מראה ניתנות למעקב ולהסבר היסטורי. ישנן גם אמונות טפלות שאדם, או יצור חושב אחר, מגבש בעצמו בשל הסקה לא נכונה ממאורעות חייו.
יהיו שיטענו כי הקביעה מהי אמונה טפלה היא קביעה סובייקטיבית. כך, למשל, אתאיסט יטען שאמונה בכל דת היא אמונה טפלה, בעוד דתי יטען כי האמונה בדת בה הוא מאמין, אינה אמונה טפלה. אחרים יאמרו שאמונה הנשענת על מערכת עקרונות מנחים מגובשת אינה אמונה טפלה, גם אם היא התבררה לאחר מכן כשגויה. על פי טענה זו, אמונה באסטרולוגיה, למשל, היא אמונה טפלה במאה ה-21, אך בזמנים בהם האסטרולוגיה הייתה מקובלת על מרבית המלומדים ומנומקת לפי מיטב יכולתם, היא לא הייתה אמונה טפלה.
בעברית מודרנית מקובלים שני הצרופים: אמונה טפלה ואמונה תפלה. הגם כי הצירוף "אמונה תפלה" נראה מתאים יותר למשמעותו ("תפל" משמעו חסר טעם, דלוח, "טפל" משמעו נספח, משני), נראה כי הצירוף "אמונה טפלה" מתאים יותר למקורו ההיסטורי. מקור הצירוף הוא בתקופת ההשכלה, כנראה חידוש של רבי נחמן קרוכמל[1] (רנ"ק) על פי המילה הגרמנית Aberglaube, שפירושה אמונה נוספת, או נספחת. בגלל הדמיון בין המילים "טפל" ו"תפל" התקבלו בעברית שתי הצורות של הביטוי[2] (ראו אטימולוגיה עממית).
השורש ט.פ.ל מופיע במקרא, בספר איוב (ספר איוב, פרק י"ג, פסוק ד'): ”אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר; רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם”.
במקביל להתפתחות הדת במשך השנים, נוצרו גם אמונות בכוחות משונים; אלה ואלה הן אמונות טפלות.
עם הפצת הכתב יכלה החברה האנושית לגבש מערכת אמונות מנומקת באופן מעמיק. סוג אחד של מערכת אמונות כזו היא הדת המודרנית, הנעזרת בכתובים ובתיעוד של מקרים שהאדם רואה כניסים. סוג אחר הוא המדע. הן אנשי המדע והן אנשי הדת מאמינים כי לכל תופעה יש הסבר. עם זאת, הבדל מרכזי אחד בין המדע לבין הדת המודרנית הוא שהמדע מאמין כי הכלי המתאים לגילוי הוא תצפיות, ניסויים והישענות על מודלים מתמטיים; בעוד הדת מסתמכת על דוגמות ללא ביסוס. ההבדל המרכזי השני הוא חשיבותה של הביקורת: במדע כל רעיון אמור לעמוד בביקורת מתמידה, בעוד הדת אוסרת לבדוק האם טענותיה נכונות או לא.[3] החשיבה הביקורתית המדעית מבטלת את האמונות הטפלות. עם זאת, קיימת גם הגישה של הרמב"ם: הוא טוען כי אלוהים ברא את העולם עם מערכת חוקי טבע קבועים מראש שנוכל לגלות, וכן לדעתו חשיבה ביקורתית נוקבת וסילוק אמונות תפלות הן מיסודות האמונה,[4] ואין זה סותר את האפשרות של ניסים מנוגדים לטבע[5] הבאים ממקור אלוהי שאיננו ניתן לתפיסה או הגדרה אנושית,[6] והמתאפיינים בכך שאינם מתמידים כמו חוקי הטבע.[7]
כיום מאמינים אנשים רבים בערכה של החשיבה המדעית. למרות זאת, עדיין שורדות הדתות ושאר האמונות הטפלות. התייחסות משועשעת לכך נמצאת בסיפור על חתן פרס נובל לפיזיקה, נילס בוהר, אשר במשרדו הייתה תלויה כביכול פרסת סוס. "האם אתה מאמין באמונות טפלות?" נשאל על ידי מבקר נדהם. "לא ולא", השיב נילס בוהר, "אבל שמעתי שפרסה של סוס מביאה מזל, גם אם לא מאמינים בה".
יש אמונות טפלות עתיקות מאוד, יש שהן מוזרות ומשעשעות, ורבות מהן אינן עלולות להזיק לאיש. אולם כולן מעידות על גישה לא מדעית ונכונות לקבל דברים מפי הבריות בלי לבדוק אותם, ובכך נזקן. התייחסות לכך אפשר למצוא בדבריו של ירמיהו יובל[8]:
לפי מרג'אנה לינדמן (Marjaana Lindeman)[9] אמונות טפלות מייצגות כשל בהבחנה בין העולם הפיזיקלי לעולם הפסיכולוגי. לפי גישה זו ילדים לומדים עד גיל 4 להבחין בין ישויות פיזיות שמופעלות על ידי כוחות חיצוניים לבני אדם שיכולים ליזום פעולה מתוך כוונה להשיג תוצאה. אמונה טפלה, לפי גישה זו, היא שבירה של ההבחנה הזו: גופים פיזיים פועלים מתוך כוונה לגרום תוצאות (רצויות או הרסניות), מחשבות ורגשות יוצרות שינויים בעולם הפיזי (עין רעה, למשל). אסטרולוגיה היא ייחוס של איכויות פסיכולוגיות וביולוגיות לגופים בעולם הפיזיקלי (כוכבי הלכת). בכך שונה אמונה טפלה מסתם שגיאה: מי שחושב שלוויתן הוא דג (ולא יונק) טועה אך אינו בעל אמונה טפלה משום שגם דג וגם יונק הם ישויות ביולוגיות, לעומתם שחקן שש בש שילחש לקוביות לפני הזריקה הוא בעל אמונה טפלה משום שהוא מייחס חוקיות פסיכולוגית (היענות לבקשה) לגוף חומרי. למעשה החשיבה האינטואיטיבית מתקיימת לצד החשיבה הרציונלית וככל שהיא מפותחת יותר מתחזקת הנטייה לאמונות טפלות. המחקר העלה מתאם מובהק בין אמונה באמונות טפלות לבין נטייה ליחס איכויות פיזיקליות או ביולוגיות למחשבות ורגשות. לדוגמה מאמינים באמונות טפלות נטו לפרש משפט כמו "מחשבה רעה מידבקת" כפשוטו (מחשבה המועברת כמו שפעת). בדומה הם נטו לייחס איכויות פסיכולוגיות לעצמים פיזיקליים או ביולוגים: משפטים כמו "לרהיטים ישנים זיכרונות מהעבר" או "כשחם הפרחים רוצים לפרוח" הובנו כפשוטם. בנוסף נטו המאמינים באמונות טפלות ליחס כוונה לאירועים טבעיים ואקראיים. מאמיני האסטרולוגיה (וכמוהם המאמינים בטלפתיה, קמעות ופנג שווי) התבססו הרבה יותר על אינטואיציה מאשר על חשיבה אנליטית גם בתחומים שאינם קשורים לאמונותיהם.
מאמיני אמונות טפלות נוטים לחפש סיבה למאורעות הנראים להם בלתי סבירים, ולכן נותנים להם הסבר על-טבעי. במחקר בו נבדקה התלות שבין הנטייה לאמונות טפלות להבנה של אקראיות נמצא מתאם מובהק בין אי הבנה של אקראיות לבין אמונה באמונות טפלות.[10] מאמינים באמונות טפלות נטו לתת תשובה לא נכונה לשאלות כגון: איזה רצף סביר יותר שיתקבל ב-6 הטלות של מטבע:
יסודה של הטעות, הוא זיהוי המקרה הראשון כמקרה שיש מאחוריו ישות כלשהי בעלת רצון. במילים אחרות: בעוד אין היגיון לומר שישות כלשהי תגרום למטבע ליפול בסדר שבאפשרות השלישית (אין שום עקביות), אלוי יש היגיון לומר שישות כלשהי תגרום למטבע ליפול בסדר שבאפשרות הראשונה שמציגה מגמה עקבית. זיהוי זה גורם באופן תת-מודע להסקה שהאפשרות שסבירה יותר בהינתן ישות מעורבת, היא סבירה רק בהינתן ישות מעורבת ולא סבירה באופן אקראי. כלומר שיש כאן בעצם טעות בהסקה לוגית, כמו הבלבול בין "אם נהג נוסע מעל 150 קמ"ש, הוא בסיכון גבוה לתאונה", לבין "אם נהג עשה תאונה, אז ככל הנראה הוא נסע מעל 150 קמ"ש" (כשל לוגי הנקרא אישור הסוגר).
חוקרים אחרים מייחסים לאמונות טפלות ערך הסתגלותי במצבים של חוסר שליטה. ניסוי שהדגים את יתרונן של אמונות טפלות בוויסות רגשי בדק ביצועים של נחקרים בפתרון חידות. באחד משלבי הניסוי נתבקשו הנחקרים לפתור חידות שהיו בלתי פתירות (כישלון מובטח). מתברר כי דווקא הרציונליסטים התקשו להתמודד עם המצב ובעקבות ההתמודדות הכושלת הזו ירדו ביצועיהם בשלבים הבאים של הניסוי (בהם היו החידות פתירות). ביצועיהם של נחקרים שהעידו על עצמם כמאמינים באמונות טפלות נפגעו פחות.[11] המחקר הראה גם עליה בדיווח על אמונה באמונות טפלות בעקבות התמודדות עם שאלות בלתי פתירות. יש מחקרים המקשרים טראומות ילדות ופנטזיות כתוצאה מאותן טראומות לאמונות טפלות.[12] לפי המודל הזה הצורך לחדש את תחושת השליטה הפגועה של הילד בחייו עשוי להביא אותו לפנטזיות על אמצעים דמיוניים להשגת כח ושליטה שיתורגמו מאוחר יותר לאמונה באמונות טפלות.
דוגמאות לאמונות טפלות שרבים מאמינים בהן:
ערך מורחב – דרכי האמוריבספרות חז"ל מצויות רשימות ארוכות של פעולות המכונות "דרכי האמורי" - אמונות טפלות שהיו נהוגות אצל עמי כנען הקדומים ועל פי ההלכה אסור לעשותן. עם זאת, התלמוד מאמין בעין הרע ובקמעות ולחשים.
הרמב"ם שולל בספרו[13] כל אמונה טפלה שהיא (בניגוד לתלמוד[14]), אולם הביא בספרו היתרים מסוימים כגון ההיתר של התלמוד לחולה לשאת בשבת קמיע שתועלתו הוכחה. אך לפי דעתו אין כוח לקמיע, אלא התועלת בו שהוא מרגיעה את החולה שסבור בסכלותו שיש לו כוח והרוגע של החולה באמת מסייע לרפואתו. לפי זה ההיתר נובע מהתועלת העקיפה שמגיעה על ידי נשיאת הקמיע, אף שהקמיע עצמו אינו מועיל (או, לפי המינוח המודרני, מדובר בתופעת הפלצבו).
מנגד, בספר חסידים ובצוואת רבי יהודה החסיד ישנן מאות אמונות טפלות, ומקורות יהודיים רבים מימי הביניים ציטטו חלק מאמונות אלה (חלקן אף הובאו להלכה בשולחן ערוך).
אמונות עממיות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
