רומן מאת ג'יין אוסטן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמה (באנגלית: Emma) הוא רומן מאת הסופרת ג'יין אוסטן, אשר פורסם לראשונה בדצמבר 1815, והתמקד בניסיונותיה של בחורה עשירה, מפונקת ומקובלת מאוד בחברה, לנהל את ענייני האהבה של סביבתה הקרובה ללא הצלחה יתירה. לפני שהחלה לכתוב את הרומן, כתבה אוסטן: "אני הולכת ליצור גיבורה, אשר איש מלבדי לא ממש יחבב".[1]
 | |
| עטיפת הספר, הוצאה משנת 1996 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'יין אוסטן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות | Southern England |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת ג'ון מאריי |
| תאריך הוצאה | 23 בדצמבר 1815 |
| סדרה | |
| ספר קודם | מנספילד פארק |
| הספר הבא | מנזר נורת'אנגר |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001252838, 003452001, 003864018 |
במהלך העלילה חושפת אוסטן, כדרכה ברומנים האחרים שלה, את המנהגים, הגינונים, ההווי והדמויות של מעמד האריסטוקרטיה הכפרית (gentry), אליו היא עצמה השתייכה, תוך כדי שילוב של עין בוחנת ואירוניה שנונה.
אמה וודהאוס היא בחורה עשירה, צעירה ויפה, אשר חיה באנגליה בתחילת המאה ה-19. היא מתגוררת עם אביה ההיפוכונדר שמאופיין בעיקר בדאגתו לבריאותם של יקיריו. אמה היא אישה בעלת השפעה גדולה על כל ידידיה ומכריה, אך ידידה הקרוב ביותר, והיחיד שמעז לבקר את מהלכיה מדי פעם, הוא מר נייטלי, בעל אחוזה שמתגורר סמוך לביתה של אמה. נייטלי הוא גם גיסה של אחותה הבכורה, איזבלה. הרומן נפתח לאחר חתונתה של מיס טיילור, האומנת לשעבר של אמה, וחברתה הטובה ביותר. מאחר שאמה הציגה את מיס טיילור לבעלה העתידי, מר וסטון, היא זוקפת את נישואיהם לזכותה, ומחליטה לאמץ את עיסוק השדכנות.
אמה מתעלמת מאזהרתו הידידותית של מר נייטלי, ושוקעת ראשה ורובה בתחביב החדש שלה. הפעם היא מנסה לשדך בין חברתה החדשה הארייט סמית', צעירה בת שבע עשרה, תמימה ולא מנוסה, המתוארת כ"בתו הלא חוקית של אלמוני" - למר אלטון, הויקאר המקומי החדש. בשלב הראשון, אמה משכנעת את הארייט לדחות את הצעת הנישואין של חוואי צעיר ומכובד, מר מרטין, משום שהיא מאמינה שהמועמד איננו מתאים במעמדו להארייט סמית'. הארייט הצעירה והתלותית, נאלצת לדחות את הצעתו של מר מרטין בניגוד לרצונה שלה. מזימותיה של אמה משתבשות כאשר מר אלטון מצהיר, כי הוא רוצה להינשא לאמה עצמה, ולא להארייט בעלת המעמד החברתי הנמוך. אמה המאוכזבת דוחה את הצעתו, והוא נישא ליורשת עשירה שהביא עמו לאחר שנסע לעיר אחרת. האישה מתגלית כטיפוס מתנשא וחסר טאקט ואיננה מעוררת חיבה בלבם של אמה וחבריה.
התפתחות מעניינת בפרשיות האהבים, מגיעה בדמותו של פרנק צ'רצ'יל, בנו של מר וסטון. אמה מעולם לא פגשה את פרנק צ'רצ'יל, אך לאחר שבחים רבים ששמעה עליו, היא מאוד סקרנית לפגוש בו. דמות נוספת היא ג'יין פיירפקס היתומה, אחייניתה המאופקת אך היפה של שכנתה הענייה של אמה, מיס בייטס הפטפטנית. מיס בייטס היא רווקה זקנה בעלת כוונות טובות שמרבה לפטפט לתומה. אמה משתדלת אמנם להיות סובלנית כלפי מיס בייטס, אך היא מתעייפת מהר מדיבוריה המשעממים והבלתי פוסקים על אחייניתה. ג'יין, אשר מפליאה לפרוט על הפסנתר, היא גאוותה של מיס בייטס. אמה מקנאה בכישרונה של ג'יין ולא אוהבת את קרירותה ואיפוקה הגלויים לעין. עקב מצב כלכלי שמדרדר נאלצת ג'יין לחפש עבודה כאומנת. בלהיטותה למצוא חיסרון בג'יין - וגם כדי למצוא נושא לשעשע את עצמה ואת חבריה - יוצרת אמה מעין פנטזיה, בשיתוף עם פרנק כביכול, שג'יין הייתה נערצת על גבר אחר, והוא זה ששלח לביתה פסנתר חדש שהגיע כהפתעה.
אמה מנסה לגרום לעצמה להתאהב בפרנק, בעיקר משום שכולם אומרים שהם זוג מושלם, אך כאשר הרייט נתקפת בידי צוענים, ופרנק "מציל" אותה - אמה מחליטה כי פרנק והארייט יהיו שידוך טוב יותר מאשר פרנק והיא עצמה. העלילה מקבלת תפנית חדה כאשר מרת וסטון מעלה השערה בפני אמה, שמר נייטלי מאוהב בג'יין. אמה כועסת מאוד ומכריזה שמר נייטלי לא ישא אף אישה, אך במקום לבדוק את רגשותיה שלה, היא טוענת שהיא פשוט שומרת על ירושת האחיין שלה. בפיקניק שנערך בבוקס היל, סארי, אמה פונה בזלזול לא אופייני למיס בייטס ומר נייטלי נוזף בה. אמה מצטערת מאוד ומתנצלת בפני מיס בייטס. מאוחר יותר היא לומדת שפרנק צ'רצ'יל וג'יין מאורסים בחשאי מזה כשנה. פרנק ניסה להסוות את אהבתו לג'יין, ולכן העמיד פנים שהוא מעריץ את אמה.
אמה מתוסכלת מאוד בעקבות חוסר התובנה שלה לגבי התנהגותם של מכריה, ומפני שהיא טוותה חלומות ותוכניות לאחרים, תוך כדי התעלמות, הן מהמציאות עצמה, והן מרצונותיהם של האחרים. בנוסף לכך, היא חשה אומללה משום שהיא האמינה שמר נייטלי מאוכזב ממנה. רק כאשר הארייט מתוודה בפני אמה, שהיא אוהבת את מר נייטלי וכי היא מאמינה שגם הוא מאוהב בה, מתעוררת הקנאה בלבה של אמה ומאלצת אותה להבין, שהיא עצמה מאוהבת במר נייטלי. מר נייטלי מצידו היה מאוהב באמה מזה זמן מה, אך הוא חשש שהבחורה המקובלת כל כך והצעירה ממנו במספר ניכר של שנים - תדחה אותו. לאחר שהאירוסים בין ג'יין ופרנק מתגלים, מציע מר נייטלי נישואים לאמה, והיא נענית להצעתו בשמחה. גם הארייט נישאת בסופו של דבר לחוואי ההגון, מר מרטין, והכל בא על מקומו בשלום.
אמה וודהאוס היא הגיבורה הראשונה של אוסטן שאין לה בעיות כלכליות, ולכן היא ממהרת להצהיר בפני הארייט סמית' שאין לה תמריץ להינשא. זהו הבדל גדול משאר הרומנים של אוסטן, אשר בהם החיפוש אחר נישואים וביטחון כלכלי הוא הנושא העיקרי בסיפור. הרווחה הכלכלית הברורה של אמה היא אחת הסיבות שגורמות לרומן להיתפס כקליל יותר מעבודותיה הקודמות של אוסטן, כמו למשל: "על תבונה ורגישות" ו"גאווה ודעה קדומה". יחד עם זאת, ג'יין פיירפקס, אחת מדמויות המשנה, היא אשה רבת מעלות אך ללא נכסים, ואוסטן חושפת בספר גם את הסיכויים הנמוכים של אישה ענייה, יפה ומוכשרת ככל שתהיה, למצוא לעצמה שידוך הוגן.
בנוסף לכך, מוכיחה אמה שהיא כביכול חסינה בפני משיכה רומנטית, בניגוד לגיבורות אחרות של אוסטן, כמו למשל מריאן דאשווד ב"על תבונה ורגישות" ואליזבת בנט ב"גאווה ודעה קדומה", אשר נמשכות לגבר הלא נכון לפני שהן מכירות את הגבר המיועד להן. אמה באמת ובתמים מופתעת ואף מגלה דחייה, כאשר מר אלטון מצהיר שהוא אוהב אותה. ההתעניינות הגחמנית שלה בפרנק צ'רצ'יל מייצגת יותר את ההשתוקקות שלה לשמץ של דרמה בחייה, מאשר התאהבות אמיתית. אמה נכשלת לחלוטין כאשר היא לא מבינה את חיבתם הניצתת של מר מרטין והארייט סמית'; היא מפרשת את השידוך העתידי אך ורק במובנים של ביטחון כלכלי וקריירה חברתית. אמה מתפכחת, גם כלפי עצמה וגם כלפי אחרים, כאשר היא הופכת להיות מודעת לאהבתה.
למרות ההבדלים שבין אמה וגיבורות אחרות של אוסטן, יש גם כמה קווי דמיון ברורים. רובן נשים צעירות ואינטליגנטיות, שחיות בחברה שבה הנשים תלויות בשידוך הטוב שלהן, כדי להתקדם מעמדית וכדי להתקיים כלכלית. עם כל זאת, בסופו של דבר, הגיבורות של אוסטן אינן מוותרות על האהבה, ומעדיפות את בחירי לבן על ממונם של הגברים המיועדים להן. על אף חיים בקרב משפחה תומכת, נתונות הגיבורות של אוסטן במעגל חברתי עם מנהגים וחוקים שמגבילים מאוד את כוחה ויכולתה של האישה להתפתח, רוחנית וכלכלית, ומציב אותה בעמדה נשלטת. והן נאלצות להתעסק תדיר בבילויים חברתיים ובסיכויי השידוכים שלהן. העיסוק האובססיבי והמסורבל של אמה בשדכנות יכול לבוא כסוג של מחאה כנגד המרחב הצר של חיי הנשים במעמד האריסטוקרטיה הכפרית, שבקרבו חיה ג'יין אוסטן.
גם ברומן זה אימצה אוסטן את העיסוק ביומיומי תוך כדי שהיא משלבת זאת בריחוק מסוים מהמסופר, שמושג בעיקר באמצעות גישה אובייקטיבית אירונית. אמה אמנם בוחשת בקלחת החברתית בהייבורי. היא הרוח החיה, היוזמת, המשדכת, הנותנת ציונים, המעלה ומפילה. אך בשום שלב אין השפעה זו הופכת לאיום על הקהילה, כי אוסטן דואגת היטב שנתרשם מאמה, למרות טעויותיה, שהיא נבונה, מוכשרת, אינטליגנטית, אדיבה, ובסופו של דבר תגיע להחלטה הנכונה. גיבורה אמיתית של ג'יין אוסטן, גם אם היא סוטה לעיתים מדרך המלך - הסטיות אינן בלתי הפיכות, והן רק משרתות את הליצנות והאירוניה הטבועים עמוק ביצירותיה של הסופרת.
אריק גלסנר כתב על הספר: "אחרי כמה עשרות עמודים של קריאה ביצירה הזו, שחגגה זה עתה מאתיים שנה לפרסומה, אתה נמלא אותה חדווה נדירה, חדוות ההכרה שאתה קורא ביצירת מופת. החדווה הזו נחלקת לחדווה שנובעת ישירות מהמעלות של היצירה עצמה מצד אחד ולחדווה כללית, על כך שאתה נוכח לדעת שיש ככלות הכל דבר כזה, 'יצירת מופת'...".[2]
הרומן "אמה" עובד בידי ה-BBC לסדרת טלוויזיה באותו שם בשנת 1972. לאחר מכן, בשנת 1995, יצא לאקרנים סרט בשם "קלולס", עיבוד מודרני לספר בכיכובה של אלישיה סילברסטון. ב-1996 יצא הסרט "אמה" לאקרנים בכיכובה של גווינת' פלטרו, ובאותה שנה שודרה גרסה טלוויזיונית בכיכובם של קייט בקינסייל ומארק סטרונג, התסריט לסרט זה נכתב על ידי אנדרו דייוויס. בשנת 2009 הופקה ב-BBC מיני-סדרה נוספת לפי הרומן בכיכובם של רומולה גראי וג'וני לי מילר. בשנת 2020 יצא לאקרנים סרט קולנוע בריטי המבוסס על הרומן.
הספר תורגם לעברית על ידי רנה קלינוב ויצא בשנת 1982 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2015, לרגל 200 שנה לצאת הרומן, ראה אור תרגום חדש של שי סנדיק בהוצאת אהבות וסנדיק ספרים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
