Loading AI tools
צייר איטלקי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלסנדרו מניאסקו (באיטלקית: Alessandro Magnasco; 4 בפברואר 1667 – 12 במרץ 1749), המכונה גם איל ליסנדרינו (באיטלקית: il Lissandrino), היה צייר איטלקי של הבארוק המאוחר שפעל בעיקר במילאנו ובגנואה. הוא ידוע בעיקר בזכות ז'אנר או סצינות נוף מסוגננות, פנטסטיות, לרוב פנטסמגיות. סגנונו הייחודי של מניאסקו מאופיין בצורות מקוטעות המובאות במשיכות מכחול מהירות ובהבזקי אור מהבהבים. [1]
.jpg) | |
| לידה |
4 בפברואר 1667 ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה  |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 1749 (בגיל 82) ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
בארוק |
| יצירות ידועות |
Landscape with Figures |
  | |
נולד בגנואה לאמן, סטפנו מניאסקו, היה חניך אצל ולריו קסטלו, ולבסוף אצל פיליפו אביאטי (1640–1715) במילאנו. למעט בשנים 1703–1709[2] שבהן עבד בפירנצה אצל הדוכס הגדול קוזימו השלישי, עבד מניאסקו במילאנו עד 1735, אז חזר לגנואה מולדתו. מניאסקו שיתף פעולה לעיתים קרובות בהצבת דמויות עם הצייר טבאלה בגנואה וציור הריסות עם הצייר קלמנטה ספרה במילאנו.
אחרי 1710 הצטיין מניאסקו בייצור בדים קטנים והיפוכרומטי[דרושה הבהרה] עם נופי חורבות קודרים, או מרחב פנים צפוף שמלא בדמויות קטנות. האנשים בציוריו היו לעיתים קרובות קבצנים, לבושים בסחבות, מעוטרים במשיכות מכחול "מקוטעת ועצבנית". לעיתים קרובות הם עוסקים בנושאים יוצאי דופן כמו שירותי בתי כנסת, ישיבות קוואקרים, התכנסויות שודדים, אסונות וחקירות של האינקוויזיציה. רגשותיו לגבי נושאים אלה אינם ברורים בדרך כלל.[2]
מאה שנה מאוחר יותר הוא תואר כ"צייר רומנטי: שצייר בנגיעות גלויות, דמויות קטנות בכנסיות גותיות; או בבדידותם, כנזירים; או נבלים שהתאספו בכיכרות העיר, וחיילים בצריפים". [3] היסטוריון האמנות והמבקר לואיג'י לנצי תיאר אותו כמיכלאנג'לו צ'רקואוצי של האסכולה שלו. בכך חיבר אותו לחוג חסידי הבמבוציאנטי.
לנצי אומר שתמונות אקסצנטריות אלה הועדפו על ידי הדוכס הגדול ג'ובאני גאסטון מדיצ'י מפירנצה. [4] מניאסקו מצא גם חסות לעבודתו בקרב משפחות ואספנים בולטים במילאנו, למשל משפחות ארזה וקזנדי. [5] סדרת הפטרונים הזו מדגישה את העובדה שמניאסקו הוערך יותר על ידי אנשים מבחוץ מאשר על ידי חבריו בגנואה. כפי שציין לנצי, "המגע הנועז שלו, אף שהצטרף לתפיסה אצילית ולשרטוט נכון, לא משכה בגנואה, מכיוון שהוא רחוק היה מסיום ואיחוד הגוונים שציפו מצייר כמוהו לבצע." [6] במאה העשרים רודולף ויטקאואר לעג לו כ"בודד, מתוח, מוזר, מיסטי, גרוטסקי ומורחק מכל קשר עם המסלול המצוין של בית הספר הוונציאני משנת 1710 ואילך."[2]
יש החושבים כי הוא הושפע והשפיע מהסגנונות של בני זמנו: הוונציאני סבסטיאנו ריצ'י (1659–1734), בגנואה דומניקו פיולה (1627–1703) וגרגוריו דה פרארי. נראה כי הבולט מבין השלושה, הוא סבסטיאנו ריצ'י, שצייר בסגנון מיתי. אומנים אלה עשויים גם להיות מושפעים ממניאסקו. מניאסקו הושפע ככל הנראה מהצייר איל מוראזון (1573–1626) ממילאנו, באיכות הרגשית של עבודתו. חלק מהבדים שלו מזכירים את הנופים הרומנטיים של שפת הים של סלווטורה רוזה. היחס של דמויותיו של מניאסקו לנוף דומה לתיאורים האווריריים יותר של דמויות קלוד לוריין. השימוש של מניאסקו בדמויות של קבצנים מרופטים, הושווה לסגנון הז'אנר של ג'וזפה מריה קרספי. אבל הדמויות של קרספי גדולות, מובחנות יותר ואינדיבידואליות, וייתכן שקרספי עצמו אולי השפיע על מניאסקו. אחרים מצביעים על השפעותיהם של ציירי הז'אנר האיטלקי הבארוקי, הבמבוצ'אנטי הרומאי, על חריטותיו האיכותיות של קאלוט הצרפתי.
ייתכן שיצירתו של מניאסקו השפיעה על מרקו ריצ'י, ג'וזפה באזאני, פרנצ'סקו מאפי והציירים המפורסמים דה טוקו ג'אננטוניו ופרנצ'סקו גארדי בוונציה.
תיאורי העינויים שלו בציור "חקירות בבית הסוהר" הם נושא לא טיפוסי לציורי הבארוק האיטלקיים, וכך גם תיאוריו לטקסים הדתיים של יהודים וקוואקרים. עם זאת, לדברי ויטקאואר, נושא הציורים האלה לא פתור, "המון שקט וגם ביקורת או פארסה יש בתמונותיו". [7]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
