Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכס הרשאפט (באנגלית: Alex Hershaft; נולד ב-1 ביולי 1934) הוא יהודי אמריקאי ניצול שואה, טבעוני, מחלוצי התנועה לזכויות בעלי חיים בארצות הברית. בשנת 1976 ייסד את הארגון 'התנועה לזכויות חיות המשק' (אנ'), ומכהן כנשיא הארגון עד היום. ארגון זה היה הראשון בארצות הברית להתנגד לגידול בעלי חיים למאכל. משנות השישים, לצד קריירה כמדען ומרצה לכימיה, החל להיות פעיל בארגוני איכות הסביבה, בארגוני זכויות בעלי חיים ובארגוני חופש מדת. את פעילותו לזכויות בעלי חיים הוא תולה לחלוטין בעובדת היותו ניצול שואה.
 | |
| לידה |
1 ביולי 1934 (בן 90) ורשה, פולין |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| מקום מגורים | מרילנד |
| ידוע בשל | פעילות בתנועה לזכויות בעלי חיים |
| השכלה | ד"ר לכימיה אי-אורגנית |
| מעסיק |
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל  |
| תפקיד | נשיא הארגון 'התנועה לזכויות חיות המשק' |
| Farm Animal Rights Movement | |
  | |
הרשאפט נולד בוורשה שבפולין ב-1 ביולי 1934 לסבינה וליוסף הרשאפט. אמו הייתה מתמטיקאית ואביו היה כימאי באוניברסיטת ורשה. בשנת 1938, קיבלו אביו ועמיתו, יוסף רוטבלט, הצעה להגר לארצות הברית או לבריטניה, משום עיסוקם במים כבדים (בהם נעשה שימוש בכורים גרעיניים). יוסף רוטבלט עבר לבריטניה זמן קצר לפני פלישת גרמניה לפולין. אביו של אלכס נענה גם הוא להצעה וקיבל ויזה, אך דרש שגם אשתו ובנו יקבלו ויזות. משלוח הויזות לשאר בני משפחתו התעכב והגיע באיחור, עת אזרחי פולין כבר ניצבו מול גבולות סגורים ולא יכלו לעזוב את המדינה. מהלך עניינים זה הוביל בסופו של דבר לכך שאביו נספה בשואה, בעוד אלכס ואמו ניצלו[1].
בשנת 1940, המשטר הנאצי העביר את כל היהודים בוורשה לגטו ורשה, בו רק ליהודים הותר לגור. כשאלכס עבר עם הוריו, סבו וסבתו למתחם הגטו, גם יוליאנה, עובדת משק הבית הרוסייה שהייתה להם כבת משפחה, עברה איתם בזכות אישור שהייה מיוחד אותו הצליחה להשיג מגורמים רוסיים. באקציות הגדולות שנערכו בשנת 1942, הצליחו בני המשפחה להתחבא במשך שעות בארון קיר שהיה מוסתר מאחורי ארון בגדים. משום ההמתנה הממושכת בארון, חלק מבני המשפחה עשו את צורכיהם בבגדיהם, דבר שהקשה עוד יותר על הנשימה בחלל הסגור והצפוף. אף על פי שהגרמנים הסתובבו בדירה במרחק מטרים ספורים מהם, משפחת הרשאפט לא נחשפה משום שהצליחה לשמור על "דממת אלחוט"[1].
הימצאותה של יוליאנה בגטו ורשה החלה לסכן את חייה מאוד, ומשפחת הרשאפט דרשה ממנה לעזוב. יוליאנה הסכימה בתנאי שתתחזה לאימו של אלכס ותבריח אותו מהגטו על מנת להציל את חייו. המשפחה הסכימה, ויוליאנה הבריחה את אלכס לבית דודתו (שהתגוררה מחוץ לגטו משום שהשלטון הגרמני חשב אותה בטעות לנוצרייה), ומאז נעלמו עקבותיה. ייתכן כי נרצחה בגין הברחת יהודי מהגטו. לאחר מספר ימים, הצליחו אביו ואמו להצטרף אליו, והחליטו שאביו יגור בנפרד על מנת להקטין את הסיכוי להתפס. במשך שנתיים וחצי, עד לסיום המלחמה, אלכס ואימו חיו תחת זהות בדויה והתחזו לנוצרים. הם שינו את מיקומם מספר פעמים בהתאם לרמת החשד שהם עוררו. אימו נהגה לקנות בגדים משומשים בשוק בוורשה, אותם כיבסה, תיקנה ומכרה מדלת לדלת עבור מזון. באוגוסט 1944, בעקבות מרד גטו ורשה, נפרדה דרכם של אלכס ואימו. אימו נשלחה למחנה עבודה ואלכס נשלח לבית יתומים. לאחר המלחמה, בשנת 1945, אימו מצאה אותו והשיבה אותו אליה. בזכות קשריה, הצליחו השניים להגר לאיטליה, בה שהו חמש שנים במחנה פליטים. בשנת 1951, היגר אלכס לארצות הברית. אימו עלתה לישראל והתגוררה בה עד מותה בשנת 1996[2]. אביו, סבו וסבתו ויתר בני משפחתו המורחבת נספו בשואה[3].
לאחר ששרד את אימת השואה, החל הרשאפט לחוש רגשות אשמה על כך ששרד בעוד רבים אחרים נספו, והחל לתהות כיצד יוכל להחזיר את חובו לחברה. תשובתו הייתה להפוך את העולם למקום טוב יותר לכל יושביו, ולהפחית את הרוע והשעבוד החלים בו. מגיל 18 עד גיל 27 השקיע את מרצו בלימודי כימיה כמחווה לאביו, והוסמך לדוקטור לכימיה[2]. בשנת 1961 עבר להתגורר בישראל למשך שנתיים, ועם חזרתו לארצות הברית, בשנת 1963, החל להתנדב בארגוני סביבה.
הרשאפט קיבל את התואר הראשון שלו בשנת 1955 מאוניברסיטת קונטיקט. את לימודיו המשיך בבית הספר הפוליטכני של ברוקלין כיום חלק מאוניברסיטת ניו יורק. את תואר הדוקטור שלו בכימיה אי-אורגנית קיבל בשנת 1961 מאוניברסיטת המדינה של איווה (אנ')[3], ועבד בוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית. לאחר מכן, עבר לישראל והרצה בטכניון בנושא הקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן[4]. בשנת 1963 שב לארצות הברית ועבד במכון המחקר הצבאי 'The Center for Naval Analyses' (אנ'). בשנת 1967, החל לעבוד בגראמן ועסק בתחום ניהול פסולת מוצקה (אנ') ובבקרת זיהום מים ואוויר[5]. בשנת 1969, שנה לפני יום כדור הארץ הראשון, הוא ארגן וניהל סמינר טכנולוגי סביבתי בהשתתפות גורמים משלוש מדינות (ניו יורק, ניו ג'רזי ודלאוור). בשנת 1972, עבר הרשאפט לוושינגטון די. סי. ועסק בייעוץ אסטרטגי בחברת בוז אלן המילטון (אנ') בתחום ניהול משאבי טבע (אנ'). בתקופה זו עסק גם בייעוץ בתחום לימודי הסביבה (אנ') בסוכנות להגנת הסביבה. בין השנים 1977 – 1981 עבד כמדען בכיר בתאגיד Mitre (אנ') ועסק במחקר ופיתוח בתחום ניהול פסולת[6][7][8].
בשנת 1961, כאשר עבד כמרצה לכימיה בטכניון, הרשאפט ארגן בתל אביב הפגנה גדולה בעד חופש דת, ובפעולה זו הקים לתחייה את הליגה למניעת כפייה דתית (ארגון שתמך בנישואים אזרחיים והתנגד להגבלות תנועה בשבת). מאוחר יותר, התמנה הרשאפט למזכיר הליגה בסניף ירושלים. לאחר שנתיים, חזר לארצות הברית והקים ארגון מקביל בשם 'ארגון שוחרי חופש הדת בישראל'. בין השנים 1965 – 1978 היה חבר מועצת המנהלים בארגון 'The American Humanist Association' (אנ') המקדם הומניזם חילוני[2][9][10][11].
בשנת 1961, זמן קצר לאחר הגיעו לישראל, הרשאפט אימץ אורח חיים צמחוני[4]. בשנת 1975, ביקר אלכס בבית מטבחיים. המראות שראה הזכירו לו את הזוועות שגרמניה הנאצית ביצעה ביהודים בזמן מלחמת העולם השנייה, ומאז החל לפעול למען זכויות בעלי חיים[12]:
הזדמן לי להיות בבית מטבחיים, ראיתי בעלי חיים מבועתים, דחוסים בצפיפות איומה וממתינים למותם, בדיוק כמו בני משפחתי במחנה ההשמדה טרבלינקה. ראיתי את אותה מכניקת הרג יעילה וקרה כמו בטרבלינקה. ראיתי את הערימות המסודרות של לבבות, פרסות וחלקי גוף אחרים, שכל כך הזכירו את ערימות השיער היהודי, המשקפיים והנעליים בטרבלינקה. נזכרתי בהאשמה של הסופר היידי הנודע, יצחק בשביס-זינגר שכתב 'עבור בעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים, וכל יום הוא טרבלינקה'. ואז, זה סוף סוף היכה בי. 'לעולם לא עוד' הוא לא על מה שלאחרים אסור לעשות לנו. 'לעולם לא עוד' פירושו שאל לנו לעולם לבצע שוב זוועות המוניות נגד יצורים חיים אחרים. פירושו שאל לנו לעולם לגדל בעלי חיים למזון או לנצל אותם בשום צורה. וזה הרגע בו נהייתי פעיל למען זכויות בעלי חיים
— אלכס הרשאפט
בשנת 1975, השתתף הרשאפט בכנס הצמחונות העולמי. אירוע זה השפיע עליו עמוקות. תמיד חש שאין זה מוסרי להרוג בעלי חיים למאכל, אך הרגיש שאין בסביבתו אנשים שחושבים כמוהו. הכנס הוכיח לו אחרת, ומאז הוא החליט להקדיש את חייו למאבק לזכויות בעלי החיים. בשנת 1976, ייסד את ארגון 'התנועה לזכויות חיות המשק', תחילה עסק הארגון בקידום צמחונות (תחת השם 'השירות למידע צמחוני') ולאחר מכן עסק בטבעונות ובזכויות בעלי חיים. באותה השנה, השתתף בוועידת התזונה של הסנאט האמריקאי שהובילה לפרסום מסמך הנחיות תזונה. בשנת 1978, השתתף בדיון בקונגרס האמריקאי שעסק בחקיקה בתחומי מידע תזונתי ופיקוח בשר, וארגן מספר ועידות לקידום צמחונות. בשנת 1981 אימץ אורח חיים טבעוני[2], וארגן את הכנס 'Action For Life' שעורר את התנועה לזכויות בעלי חיים בארצות הברית[6]. הוא המשיך לארגן כנסים בהשתתפותם של חלוצי התנועה לזכויות בעלי חיים בארצות הברית: אינגריד ניוקירק (אנ'), קליבלנד אמורי (אנ'), אלכס פאצ'קו (אנ'), גרטשן ויילר (אנ'), הנרי ספירה (אנ') ופיטר סינגר. כנסים אלו נערכו בכל רחבי ארצות הברית עד לשנת 1991. משנת 2013, משמש הרשאפט גם כחבר בוועד המנהל של ארגון הצמחונים היהודים של צפון אמריקה (אנ')[13]. בין תרומותיו הרבות לתנועה לזכויות בעלי חיים, בולטות שתי יוזמות בינלאומיות משגשגות: האחת היא כינון 'היום הבינלאומי להזדהות עם חיות המשקים' אותו יזם בשנת 1983 וקבע את מועדו השנתי בתאריך השני באוקטובר כמחווה ליום הולדתו של מהטמה גנדי, שפעל גם הוא לקידום הצמחונות[13][14], והשנייה היא כינון 'יום ללא בשר' אותו יזם בשנת 1985 וקבע את מועדו השנתי בתאריך 20 במרץ[15].
לדבריו, הזוועות להן היה עד בילדותו בתקופת השואה, נשארו איתו לעד, והובילו אותו להקדיש את חייו לזכויות בעלי חיים. בראיון שנערך עמו בשנת 1996 אמר: "אני רואה הרבה אנלוגיות בין מה שהנאצים עשו לנו, לבין מה שאנו עושים לחיות המשק"[3]. לטענתו, מדובר בשתי אידאולוגיות של דיכוי הנובעות מאותו דפוס מחשבה שמאפשר להוריד את ה'אחר' לרמה כזו שאין לחייו ערך[2]. הרשאפט השתכנע כי את חובו על כך ששרד בעוד רבים אחרים נספו, עליו לשלם באמצעות רדיפה אחרי צדק באופן כללי, ורדיפה אחר צדק עבור הקבוצה המדוכאת ביותר: חיות המשק, באופן ספציפי[2]. כשנשאל האם לעובדה שהוא ניצול שואה יש קשר לפעילותו למען זכויות בעלי חיים, השיב: "לא רק שיש לעובדה זו קשר לפעילות שלי למען בעלי חיים, היא למעשה הסיבה היחידה לפעילות שלי למען בעלי חיים"[12].
עד היום, כתב הרשאפט מספר רב של מאמרים, שלח מאות מכתבים לעורכי עיתונים ונאם בעשרות כנסים בנושא זכויות בעלי חיים ואכזריות תעשיית משק החי. בשנת 2015 קיים סבב הרצאות בארצות הברית תחת השם "מגטו ורשה לחמלה לכל", והגיע לישראל למספר הרצאות בחודש מאי 2015, ביזמתה של אורי שביט. במסגרת ביקורו בישראל, התארח בבית נשיא המדינה, ראובן ריבלין[16].
(בעברית) (בעברית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
