אישטוואן בנדק הוא נכדו של המספר הגדול אלק בנדק, בנו של מרצל בנדק, אחיו הצעיר של אנדראש בנדק. אמו, גיורי לואיזה (1962-1885) הייתה יהודייה, בתם של דיולה גיורי (במקור פולק) ושל ז'ופיה שרולטה שולהוף. כבר בילדותו התבלט בכישורי הכתיבה שלו, מכתביו פורסמו בעיתון הילדים המפורסם של סבו בטרנסילבניה Cimbora, והם שימשו לכתיבת "מחשבות האח הקטן" באדיבותו של אלק בנדק.
בשנת 1940 הוא קיבל דוקטור לרפואה בבודפשט, ולאחר מכן היה רופא בית חולים בצ'פל. החשיבה הפסיכיאטרית שלו הושפעה באופן משמעותי מהעובדה שהוא היה תלמידו של לאופולד סונדי, ביחד עם פלורה קוזמוצה, פרנץ מראי, לאיוש קרדוש ועמיתים אחרים. לא במקרה הוא נחשב לאחד מחשובי הפרשנים ההונגרים של יצירתו של סונדי.
בשנים 1945–1947 לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת בויאי בקלוז' כמורה ראשי ופרופסור. לאחר מכן חזר לבודפשט,[1] שם ב-1948 מונה לרופא הראשי של המכון הלאומי לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה, וב-1951 עבר גם את בחינת המומחה בפסיכיאטריה.
בין השנים 1952 לבין 1957 כיהן בתפקיד מנהל בית החולים לחולי נפש בריפוי בעיסוק באינטהאזה. חוויותיו שם ושיטות הטיפול שלו סוכמו ב"כלוב הזהב: חיי מחלקה פסיכיאטרית". ביצירתו שיצאה לאור במהדורה הראשונה ב-1957, שעברה כמה מהדורות וממש עשתה לו שם מוכר בעולם הרופאים והמתעניינים בנושא.[2]
הוא חי כעציר ומגורש בשנים 1957–1958, ואז הותר לו לחזור לבודפשט, שם ניהל מרפאה לפסיכותרפיה של רובע 11 במשך 10 שנים, בין השנים 1968–1971 עבד כיועץ במחלקת התרבות של מועצת העיר של רובע 12. בשנים שלאחר מכן עבד כסופר מומחה, עורך לקסיקונים, כותב ספורת, והפיק תוכניות טלוויזיה רבות וחשובות. לאחר חילופי המשטר ב-1990, מ-1992 ועד מותו, הוא היה נשיא הכבוד של אגודת העיתונאים ההונגרים, וכן נבחר לחבר כבוד של האגודה ההונגרית להיסטוריה רפואית.
בנוסף לרופאים והיסטוריוני תרבות, הוא היה ידיד קרוב עם כמה סופרים ומשוררים; בנו של פרידייש קארינתי המשורר גאבור קארינתי, התגורר בביתו עד סוף ימיו.
הרצאותיו הרבות של אישטוואן בנדק על היסטוריה רפואית נשמרות בארכיון של הטלוויזיה ההונגרית, כולל סדרת טודורה.
פרס סצ'ני (1992, על מפעל חייו, במיוחד כהוקרה על פעילותו בתחום הפצת הידע המדעי).
עולם של אינסטינקטים
בשנות ה-40 הוא חקר את נושא עולם האינסטינקטים, ב-1943 יצא לאור יצירתו "אינסטינקט ופשע" וב-1948 "עולם האינסטינקטים". כמה מאמרים טכניים פורסמו על מורו הגדול, לאופולד סונדי, ומאמר הסיכום שלו עליו נמצא ב"קין, מפר החוק - משה, המחוקק" (תרגם: ורה מראי) של לאופולד סונדי. פורסם בהמשך המהדורה ההונגרית של יצירתו (1987).
תיירות
הוא היה תייר פעיל, וחקר גם את ההיסטוריה של טיפוס הרים, עבודתו הידועה ביותר שפורסמה בנושא זה היא "לשוטט באלפים", המהדורה הראשונה שלו יצאה לאור ב-1958.
כתיבת רומן
הוא העשיר את הספרות ביצירותיו הרבות, אם כי יצירות אלו קשורות לרעיונותיו הפסיכיאטריים בכמה מקומות. אלה כוללים את:
"כלוב הזהב" המצליח ביותר (מהדורה ראשונה: 1957)
"סיפורי העיר" (מהדורה ראשונה: 1961)
"מדברים על אנשים עצבניים" (1963)
"אדם וילד" (1965)
"שלוש חולצות" (1966)
כמו גם שלושת הכרכים הנקראים "צ'ינבה" Csineva (1968-1983)
היסטוריה של התרבות הצרפתית
התחום הבא, שבאמת היה לו הבנה עמוקה בו, הוא ההיסטוריה של התרבות הצרפתית, במיוחד החל מהנאורות. בשנת 1965 התפרסם האוסף שלו בשם "מדע הטבע בנאורות הצרפתית", אך הוא גם חיבר כרך על האנציקלופדיה הצרפתית הגדולה, בשנת 1969 דיווח על הסלונים הפריזאיים לשעבר ברומן, וב-1969. ב-1976 התפרסמה עבודתו על תולדות האמנות, "אמרה קריסטינה - דיאלוג על אימפרסיוניזם", יצירה בהשראת שיחותיו עם אשתו הראשונה.
ב-1978 כתב ספר על רוסו ותירגם יחד עם אביו את הווידויים של רוסו. ב-1983 כתב את הביוגרפיה של גוסטב קורבה עם הכותרת "העמוד הנופל".
היצירה של איגנץ זמלווייס
אולי תחום המחקר הידוע ביותר שלו הוא חקר יצירתו של איגנץ זמלווייס, ובמקביל, לעשות צדק עם זמלווייס לנוכח ההשמצות הרבות והמסקנות השגויות שפורסמו אודותיו. הוא עבד צעד אחר צעד על מפעל חייו של הרופא ההונגרי הגדול ביותר, וכתב את הכרך הראשון שלו ב-1967, שזכה לתהודה רבה. מקצוע הרפואה תקף אותו "רשמית", מכיוון שהוא לא קיבל את תאוריית הרעלת הדם שהושמעה לעיתים קרובות כל כך כגורם למותו של זמלווייס, אלא נקב בעגבת (ועקב כך שיתוק פרוגרסיבי, הפרעה נפשית, דלקת מוח כרונית של קליפת המוח) כהתמוטטות מוחית מתמשכת של החודשים האחרונים לחייו (בנוסף לעובדה שחלה ככל הנראה במהלך פציעה שנגרמה במהלך נתיחת גופה של אישה עם עגבת שמתה מזיהום בלידה - כמה עשורים לפני כן). ממחקר היסטוריה רפואית שנערך לאחר שנת 2000 ומתיאור הפתולוג שלו, ברור שהשערתו של אישטוואן בנדק נכונה, שאכן מחלה זו היא שתקפה את זמלווייס ובסופו של דבר גרמה למותו.
היסטוריה רפואית
חייו של אנדרה אדי
תחום המחקר האהוב עליו היה חקר והבנת יצירתו של אנדה אדי ושל חייהם של אנשים שהיו קשורים לאדי. בהקשר לכך התפרסמה במהדורה הראשונה של ספרו ב-1992 יצירתו רבת הערך שכותרתה "אהבותיו ונישואיו של אנדרה אדי", וגם זכרונותיה של ברתה בונצה, אלמנתו של אנדרה אדי, פורסמו יחד עם האפילוג שלו.
העמוד שנפל. הביוגרפיה של גוסטב קורבה - 1983, גרמנית: 1988
כרכי עיון
עולם מטורף - 1967, 1969
מנשמה לנשמה - 1970
מילה שנזעקה לתוך השממה - 1974
מרפא את הריפוי - 1978
נשמתו של הסופר - 1978
צוק בין הקצפים - 1984
חזרה עם העכברים - 1986
ענייני הפרטיים בעלי עניין ציבורי - 1990
שבעים ושבע - 1992
שבעים ושמונה - 1993
שבעים ותשע - 1994
שמונים - 1995
סיפורים ספרותיים
בנדק מרצל – 1977, 1985
ללא הפרעה. שירי פטריוטיות - 1989, 1992, 1993, 1998
אהבה ונישואים של אנדרה אדי - 1992, 2001
יצירות סיפורת
סיפור עיירה קטנה - 1961, 1970, 1979
אדם וילד - 1965, 1970, 1979, פולנית: 1977
שלוש חולצות - 1966, 1970, 1979
Chineva I-II. – 1968, 1975, 1987, בגרמנית: 1979
צ'יניבה III. – 1983, 1987
מבצע לודמילה - 1989
מדיניות
ויכוח בכוח ההגנה - 1993
פרסומים שנעשו בהשתתפותו
Rousseau: Vallomások. (Ford.: Benedek István, Benedek Marcell) – 1962, 2001
Molnár Lajos: Kórház a város peremén. 50 éves a csepeli kórház. (Benedek István visszaemlékezésével) – 1974
Gerhard Weber, Danuta Weber: Ő meg én. (Ford.: Benedek István) – 1963, 1966
Semmelweis Ignác a gyermekágyi lázról. (A bevezetést írta és a bibliográfiai függeléket összeáll.: Benedek István, sajtó alá rend.: Gazda István) – 1987
Szondi Lipót: Káin, a törvényszegő. Mózes, a törvényalkotó. (Ford.: Mérei Vera, a tájékoztatót írta: Benedek István) – 1987, 1997
Benedek Marcell: Délsziget, avagy A magyar irodalom története. (Sajtó alá rend. és az utószót írta: Benedek István) – 1990
Remarque: És azután. (Ford.: Benedek Marcell, az utószót írta: Benedek István) – 1990
Életem könyve. Boncza Bertának, Ady Endre özvegyének visszaemlékezései. (Sajtó alá rend.: Benedek Istvánné Lukáts Júlia, az utószót írta: Benedek István, a jegyzeteket és lábjegyzeteket készítette: Vitályos László) – 1990, 2003
Tibeti halottaskönyv. A halál utáni átmeneti állapotból hallás útján való megszabadulás yogája. (Ford. Hetényi Ernő, bev.: Benedek István) – 1991, 1992, 1993, 1995
Benedek Elek: Édes anyaföldem! Egy nép s egy ember története. (Az utószót írta: Benedek István) – 1993
Axel Munthe: San Michele regénye. (Ford. Benedek Marcell, a szöveget gond.: Benedek András és Benedek István) – 1990, 1993
Tibeti tanítók titkos tanításai. (Ford. és a kiegészítéseket írta: Hetényi Ernő, az előszót írta: Benedek István) – 1994, 1995, 1996, 2000
Hindu halottaskönyv (Ford. Hetényi Ernő, bev.: Benedek István) – 1985, 1994
-di /Vekerdi László/: A szókimondó. = Magyar Nemzet, 1985. január 16.
Lőcsei Gabriella: Toronyóra. = Magyar Nemzet, 1987. január 28.
Élnek még szabadkőművesek. (Babucs Éva beszélget Benedek Istvánnal). = Mai Nap, 1989. április 16.
Wutka Tamás: Benedek István. Bp., 1990. Magánkiadás. 138 old.
Rendületlenül. (H. Z. beszélgetése Benedek Istvánnal). = Élet- és Irodalom, 1990. június 22.
Elek Apó és az ősi Cimbora. (É. Szabó Márta beszélgetése Benedek Istvánnal). = Cimbora, 1990. szeptember
Sükösd Mihály: Benedek István. = Mozgó Világ, 1996. 8. sz. 108–112. old.
Szállási Árpád: Magyar írók orvosai és a magyar orvosírók. Sajtó alá rend.: Gazda István. Piliscsaba, 1998. Magyar Tudománytörténeti Intézet. 209-210. oldal.
Szállási Árpád: Benedek István (1915–1996) = Orvostörténeti Közlemények 158–165 (1997–1998) 286–288. old.
/B. I. egykori kolozsvári professzori kinevezéséről/. In: Lázok János – Vincze Gábor: Erdély magyar egyeteme 1944 – 1949. Marosvásárhely, 1998. 108., 117., 214. old.
Hegedűs Géza: Benedek István. Mek.oszk.hu
Karinthy Márton: Ördöggörcs (részlet)
Ungvári Tamás: Semmelweis és a rendszerváltás. Nepszava.com (Amerikai Magyar Népszava)
Perjámosi Sándor: Benedek Elek életművének feltárásához. Muvelodes.ro