אינוקנטיוס הרביעי
אפיפיור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפיפיור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינוקנטיוס הרביעי או אינוסנטיוס הרביעי (בלטינית: Innocentius Quartus, באיטלקית: Innocenzo Quarto, אינוצ'נצו קוארטו; 1195 בקירוב – 7 בדצמבר 1254) שמו בלידה סיניבלדו פיֶאסקי (באיטלקית: Sinibaldo Fieschi)) היה אפיפיור מ-25 ביוני 1243 עד מותו.
 | |||||
| לידה |
1195 ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1254 (בגיל 59 בערך) נאפולי, ממלכת סיציליה  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
קתדרלת נאפולי  | ||||
| השכלה |
| ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
הוא נולד בעיר ג'נובה בתאריך לא ידוע, ככל הנראה במהלך שנת 1195, כבנו של רוזן העיר לבאנה שבמחוז ליגוריה שבאיטליה. למד משפטים והתמחה במשפט קאנוני באוניברסיטת בולוניה ובאוניברסיטת פארמה. שמו כעורך דין מומחה הביא אותו לשירות הכס הקדוש ברומא בשנת 1226. הוא שימש בתפקידי מנהל שונים ובהם מושל נפת אנקונה, וזכה לתואר קרדינל דה-פיֶאסקי.
ביום 25 ביוני 1243, לאחר שנה וחצי של דיונים בקרב הקרדינלים במהלכן היה הכס הקדוש ללא מנהיג, לקח על עצמו דה-פיֶאסקי את תפקיד האפיפיור בשם אינוקנטיוס הרביעי. מצבה של מדינת האפיפיור היה בכי רע, ושנים של עימותים בלתי פוסקים עם פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה גרמו לאי שקט פוליטי בתוך מדינת האפיפיור שהקרינו על כל איטליה. בשנת 1244 נאלץ האפיפיור לעזוב את רומא ולצאת לגלות בליון שבצרפת. במהלך שלושה ימים בחודש יולי 1245 התנהלה בליון תחת ניהולו של אינוקנטיוס ועידה אקומנית ה-13 במספר שנסבה על השאלה כיצד לפתור את המשבר עם הקיסרות.
בוועידה נכחו מספר מועט של אנשי דת, רובם מצרפת ומספרד, ולאחר דיונים מקיפים הטילה הוועידה חרם ונידוי על הקיסר ושחררה את כל נתיניו מחובת נאמנות לכתר. עם זאת הוועידה לא הצליחה להכניע את הקיסר ורק מותו בדצמבר 1250 איפשר לאפיפיור לחזור לאיטליה.
אינוקנטיוס הרביעי לא שקט על שמריו עם מות הקיסר ופנה לעימות עם יורשיו במטרה להשמיד את בית שטאופן בו ראה סכנה קיומית למוסד האפיפיורות. פעולתו העיקרית הייתה נגד מנפרד מלך סיציליה בנו של פרידריך, אך בסיכומו של דבר נכשלו כל מאמציו והוא נפטר ביום 7 בדצמבר 1254 בנאפולי לאחר קבלת ידיעה על תבוסת צבאו בקרב נגד הצבא הסיציליאני.
במכתב Impia Judæorum perfidia מ-9 במאי 1244, הפציר אינוקנטיוס הרביעי במלך לואי התשיעי לשרוף בפומבי את התלמוד וספרים יהודיים אחרים בממלכתו. אולם בשנת 1247 הוא הוציא בולה אפיפיורית ליהודי גרמניה שביטלה את ההאשמות בדבר שימוש של היהודים בדם לצורכי פסח.[1] הוא יצא בתקיפות כנגד עלילות הדם נגד היהודים. הוא קבע כי בעטיין "היהודים חיים תחת שלטון הנסיכים והאצילים בתנאים הגרועים מאלו שחיו בהם אבותיהם תחת פרעה במצרים". עמדתו הייתה מאז לקו הרשמי של הכנסייה בנושא.
מורשתו העיקרית היא הבולה המתירה שימוש בעינויים על ידי האינקויזיציה על מנת להשיג הודאות מכופרים.
