איילט מצרים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איילט מצרים היה מחוז מנהלי של האימפריה העות'מאנית בין השנים 1517–1867. מקורו כתוצאה מכיבוש מצרים הממלוכית בידי העות'מאנים בשנת 1517, לאחר המלחמה הממלוכית-עות'מאנית וקליטת סוריה לאימפריה בשנת 1516.[1] העות'מאנים ניהלו את מצרים בתור איילט של האימפריה[2] משנת 1517 עד 1867, עם הפרעה במהלך הכיבוש הצרפתי של 1798–1801.
| |||
ממשל | |||
---|---|---|---|
ראש מדינה | ביילרביי מצרים | ||
עיר בירה | קהיר | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אפריקה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | קרב רידאנייה | ||
הקמה | 22 בינואר 1517 | ||
פירוק | הקמת ח'דיוות מצרים | ||
פירוק | 8 ביוני 1867 | ||
ישות קודמת | הסולטנות הממלוכית הסולטנות הממלוכית | ||
ישות יורשת |
ח'דיוות מצרים אמירות נג'ד האימפריה העות'מאנית וילאייט חג'אז | ||
מצרים תמיד הייתה מחוז קשה לשליטת הסולטנים העות'מאנים, בין היתר בשל הכוח וההשפעה המתמשכים של הממלוכים, הקסטה הצבאית המצרית ששלטה במדינה במשך מאות שנים. ככזו, מצרים נותרה אוטונומית למחצה תחת הממלוכים עד שכוחות צרפת של נפוליאון בונפרטה פלשו בשנת 1798. לאחר שכוחות אנגלו-טורקים גירשו את הצרפתים בשנת 1801, מוחמד עלי פאשה, מפקד צבא אלבני של הצבא העות'מאני במצרים, תפס את השלטון בשנת 1805.
מצרים תחת שושלת מוחמד עלי נשארה בבחינת פרובינציה עות'מאנית. במציאות, האיילט היה עצמאי כמעט, ולמעשה יצא למלחמה פעמיים עם האימפריה, בשנים 1831–1833 ו-1839–1841. קונסטנטינופול העניקה למצרים מעמד של מדינת וסאל אוטונומית או "ח'דיוות" בשנת 1867. אסמאעיל פאשא (ח'דיו משנת 1863 עד 1879) ותאופיק פאשא (ח'דיו משנת 1879 עד 1892) שלטו במצרים כמדינה מעין עצמאית תחת עליונות עות'מאנית עד לכיבוש הבריטי של 1882. אף על פי כן, ח'דיוות מצרים (1867–1914) נותרה מחוז עות'מאני דה יורה עד 5 בנובמבר 1914,[3] כאשר הוכרזה על ידי האימפריה הבריטית כפרוטקטורט בריטי בתגובה לכך שהטורקים הצעירים של האימפריה העות'מאנית הצטרפו למלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז (אוקטובר–נובמבר 1914).