אידיאליזם בריטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האידיאליזם הבריטי (באנגלית: British idealism) הייתה תנועה פילוסופית בריטית, שהייתה בעלת השפעה רבה בבריטניה מהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ועד תחילת המאה העשרים. האידיאליזם הבריטי התפתח במידה רבה בהשפעת האידיאליזם הגרמנית, בייחוד בעקבות עמנואל קאנט וגאורג וילהלם פרידריך הגל. אידיאליסטים בריטים ביקשו להשתמש בתובנות מהפילוסופיות של קאנט והגל כדי ליצור אידיאליזם חדש לטיפול בסוגיות הדוחקות הרבות של התקופה הוויקטוריאנית. הם פתחו פילוסופיה פוליטית, תיאוריות של חירות וענישה, אך עסקו גם בלוגיקה, מטפיזיקה ופילוסופיה של הדת.[1]
בין הדמויות הבולטות בתנועה תומאס היל גרין ופרנסיס הרברט ברדלי באוניברסיטת אוקספורד וג'ון מקטאגרט באוניברסיטת קיימברידג'.[2]