איגנלינה
עיר בליטא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר בליטא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
איגנלינה (בליטאית: Ignalina; בפולנית: Ignalino, איגנלינו; ביידיש: איגנאלינע) היא עיר במחוז אוטנה בצפון מזרח ליטא, 110 ק"מ מצפון לווילנה. מרכזו המנהלי של מחוז המשנה איגנלינה.
סמל איגנלינה | |
מדינה | ליטא |
---|---|
מחוז | אוטנה |
מחוז משנה | איגנלינה |
תאריך ייסוד | 1810 |
שטח | 6.9 קמ"ר |
גובה | 165 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 4,998 (1 בינואר 2023) |
קואורדינטות | 55°20′N 26°9′E |
אזור זמן | UTC +2 |
https://ignalina.lt | |
בסביבות העיר כ-200 אגמים. בעיר נמצאים תחנת כוח גרעינית, כנסיית לידתה של הבתולה מריה (נבנתה ב-1999) וכן בית חולים מחוזי, מרכז תרבות וספורט חורף ותחנת רכבת. עוברת בה מסילת הברזל סנט פטרסבורג-ורשה.
שם העיר הוא גרסה במין נקבה של השם איגנציוס – כנראה גרסה סלבית (פולנית, בלארוסית או רוסית) של שמו הפרטי של אחד האצילים שהיו בעלי היישוב בעבר.
האזור היה מיושב כבר במאה ה-9 ומוזכר במקורות מהמאה ה-13. ב-1810 קנה אציל מקומי אחוזה במקום והדבר תרם להתפתחות היישוב. בניית מסילת הברזל סנט פטרסבורג-ורשה הביאה לבנייתה, במאה ה-19, של תחנת רכבת ביישוב. בתקופה זו היו רוב בתי היישוב בנויים מעץ.
לאחר מלחמת העולם הראשונה כבשה פולין את אזור וילנה, ובכלל זה השטח בו נכללה איגנלינה. בתקופה זו נעצרה התפתחות היישוב.
בספטמבר 1939 כבש הצבא האדום את איגנלינה, אך כעבור ימים מעטים סופח היישוב לליטא. ביוני 1940 סופחה ליטא, ואיגנלינה בתוכה, לברית המועצות.
לאחר מלחמת העולם השנייה שב היישוב לגדול, וב-1950 הוענק לו מעמד של עיר שהפכה למרכז מחוזי. בתקופה הסובייטית התפתחה העיר בתור מרכז תיירותי
באיגנלינה חיו כ-1,200 יהודים, חלקם עבור ליישוב מגוויקיאני הסמוכה. באיגנלינה פעלו מפלגות ציוניות ומפלגת הבונד וכן מוסדות דת, חינוך ותרבות יהודיים. ביולי 1941 כבשו הגרמנים את איגנלינה ורצחו כמה עשרות גברים יהודים. יהודי היישוב רוכזו בגטו, בספטמבר הועברו למחנה מעבר בו רוכזו גם יהודים מיישובים אחרים, ובאוקטובר נורו רובם למוות מחוץ למחנה. בעלי מלאכה מעטים נשלחו לגטו שהוקם בשוויינציאני.
רב העיר, מ-1903 ועד השואה, בה נספה, היה הרב משה אהרן חייט[1].