אוסטאוקלסט
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוסטיאוקלסט (Osteoclast, מיוונית ὀστέο - עצם ו-κλαστός - שבור) הוא אחד משלושת התאים ברקמת העצם. האוסטיאוקלסט, הוא תא שמוצאו מן מערכת המטופואטית (אנ') (זו שאחראית ליצירת תאי הדם לסוגיהם), ומשתייך למערכת התאים הבלעניים (אנ') (חלק ממערכת החיסון). הוא מפרק עצם שהתגרמה ויוצר בה "מפרצי ספיגה" ותעלות, בהן עוברת אספקת הדם של העצם ועיצבובה. האוסטיאוקלסט חיוני מאוד לממשק המינרלים של הגוף, בעיקר סידן וזרחן, מכיוון שפעילותו מביאה לשחרור מינרלים מתוך מטריקס העצם. אוסטיאוקלסט טיפוסי הוא תא רב גרעיני (סינקיטיון).
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, בדיקה. | |
אוסטיאוקלסט, תא רב גרעיני, צמוד לשטח הפנים של עצם גרומה | |
שיוך | מקרופאג, connective tissue cell |
---|---|
התפתחות מתוך | Mononuclear Phagocyte System (MPS) |
מזהים | |
טרמינולוגיה היסטולוגיקה | H2.00.03.7.00005 |
FMA | 66781 |
קוד MeSH | A11.329.372.700 |
מזהה MeSH | D010010 |
תפקוד לקוי של אוסטיאוקלסטים גורם למחלה בשם אוסטיאופרוזיס (דילדול עצם) שבה העצמות צפופות מאוד ושבירות. אוסטיאוקלסטים ענקיים, המכילים עשרות גרעינים, מאפיינים מחלה אחרת - מחלת פאג'ט של העצם וכן יוחסו להשפעה של טיפול ממושך בביספוספונטים (תרופות נגד אוסטאופורוזיס)[1]. ביספוספונאטים, הנקשרים לסידן שבעצמות, פוגעים באוסטיאוקלסטים פעילים, וכך מעלים את צפיפות העצם ומפחיתים את רמת הסידן בדם.