Loading AI tools
צייר פלמי, שידוע בעיקר בזכות יצירותיו הדתיות והמיתולוגיות הגדולות, המראות את השפעתו של קרוואג'יו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם יאנסנס (או אברהם יאנסנס ואן נויססן, בהולנדית: Abraham Janssens; 1575 – 1632) היה צייר פלמי, שידוע בעיקר בזכות יצירותיו הדתיות והמיתולוגיות הגדולות, המראות את השפעתו של קרוואג'יו. הוא היה הצייר ההיסטורי המוביל בפלנדריה לפני חזרתו של רובנס מאיטליה.[1]
 | |
| לידה |
1575 אנטוורפן, ארצות השפלה ההבסבורגיות  |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 1632 (בגיל 57 בערך) אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות |
| זרם באמנות |
בארוק |
| צאצאים |
Anna Maria Janssens, Abraham Janssens (II) |
  | |
אברהם יאנסנס נולד באנטוורפן כבנם של יאן יאנסנס ורולופקן ואן הויסן או נויססן. ישנה אי ודאות לגבי שנת הלידה שלו. בעבר נהגו לחשוב שהוא נולד בשנת 1567, אך ההנחה היא כי תאריך הלידה שלו היה 1575.[2][3]
יאנסנס למד אצל יאן סנלינק, ונרשם כסטודנט בגילדה של לוק הקדוש בשנת 1585. הוא נסע לאיטליה שם התגורר בעיקר ברומא בין השנים 1597 - 1602. לאחר שחזר לארץ מולדתו הפך לחבר בגילדת אנטוורפן בשנת 1601–1602.[4]
ב־1 במאי 1602 התחתן עם שרה גטקינט (נפטרה באנטוורפן ב-7 באפריל 1644) עמה נולדו לו 8 ילדים, חמישה מהם נותרו בחיים בעת מותה: מריה אנה (אשתו המאוחרת של יאן ברויגל הצעיר), שרה, קתרינה, לוקרטיה ואברהם השני.[5]
בשנת 1607 הוא הפך לדיקן הגילדה של סנט לוק באנטוורפן.[6] זו גם התקופה בה קיבל את העמלות הגדולות הראשונות שלו, שציינו את התקופה החשובה ביותר בקריירה שלו.[1] עד חזרתו של רובנס לאנטוורפן בשנת 1608, יאנסנס נחשב אולי לצייר ההיסטוריה הטוב ביותר בתקופתו. לאחר שרובנס הפך לכוח הדומיננטי עבור יצירות מזבח גדולות בשוק אנטוורפן, היה על יאנסנס למצוא שווקים אחרים לעבודות מונומנטליות גדולות מפטרוני המחוז.[7]
יאנסנס הצטרף בשנת 1610 לגילדת הרומאים, חברה של הומניסטים ואומנים באנטוורפן שנסעו לרומא. המגוון והתפקידים הגבוהים שבידי הגילדה הזאת הציעו לו הזדמנות טובה להיפגש עם פטרונים פוטנציאליים.[8]
יאנסנס נפטר באנטוורפן.[5] בין תלמידיו היו בנו אברהם יאנסנס השני, ג'ובאני די פיליפו דל קמפו, מישלה דזובלו, ניקולאס רוניה ואחרים.
יאנסנס צייר סצנות דתיות, מיתולוגיות ואלגוריות, ומדי פעם דיוקן. הוא גם צייר סצינות בסגנון ז'אנר המייצגות את חמשת החושים או את שבעת החטאים.[9] [10]
יאנסנס חתם כ- "Janssens van Nuyssen" על כמה מהתמונות שלו. ההערכה היא ש"וואן נויססן "היה שם המשפחה של אמו וכי יאנסנס הוסיף את זה לחתימתו כדי להבדיל את עצמו מאחרים מכיוון ששם המשפחה יאנסנס היה נפוץ מאוד בפלנדריה של המאה ה-17.[11]
קשה לקבוע את הכרונולוגיה של יצירותיו, שכן הוא תיאר או תיעד רק כמה מהן.[12]
עבודותיו המוקדמות ביותר ספוגות במאנריזם של המאה ה-16 ומאופיינות בעיצוב מלאכותי ובפלטה המורכבת מצבעים מפוזרים. [6] דוגמה לכך היא תמונתו המוקדמת ביותר "דיאנה וקליסטו" משנת 1601, המדגימה שבאותה תקופה הוא הושפע פחות מהציור האיטלקי מאשר מהסגנון המנריסטי המאוחר שהתפתח באותה עת באוטרכט ובהארלם, שהם שאבו השראה מיצירתו של הצייר הפלמי ברתולומוס ספרינגר. היצירה דיאנה וקליסטו מסתמכת עם זאת על פיסול איטלקי של העת העתיקה וגם של הרנסאנס, וכך גם עבודותיו המאוחרות.[12]
,_Koninklijk_Museum_voor_Schone_Kunsten_Antwerpen,_212.jpg)
לאחר שובו לאנטוורפן בשנת 1602, עבודתו של יאנסנס הסתמכה חזק יותר על עבודות של רפאל. הדבר ברור בקומפוזיציה "הר אולימפוס" המציג את השילוב בין חיבתו של יאנסנס לעתיקות ולמיכאלאנג'לו, במהלך שהותו באיטליה, ובעזרת הדפסים שהוא יכול היה לראות באנטוורפן.[3]
משנת 1606 ואילך החל סגנונו להראות את השפעתו של קאראווג'ו. ההערכה היא כי זו הייתה תגובה לנטיות חדשות בבית הספר לציור באנטוורפן סביב התקופה ההיא. הוא צייר בסגנון זה כחמש עד שש שנים.[1]
הציור "סקאלדיס ואנטוורפיה" משנת 1609, היא יצירה מרכזית מהתקופה הקרווגסקית של יאנסנס. הוזמנה על ידי שופט השלום בעיר אנטוורפן לקשט את חדר האספה של בניין העירייה בו נחתמה שביתת הנשק עשר שנים קודם בין ספרד לרפובליקה ההולנדית ב-9 באפריל 1609. רובנס קיבל גם עמלה מאותו אירוע. הוא קיווה כי ההפוגה תביא שגשוג וסחר חדשים לאנטוורפן, שבזכותה הסתמכה העיר באופן מסורתי על נהר שאלד. נושא העבודה הוא אפוא סקאלדיס (הנהר שלדט) ואנטוורפיה (העיר אנטוורפן).[6] יצירה זו נוצרה כאשר יכולותיו האמנותיים של יאנסנס הגיעו לשיאם. דמותו של סקאלדיס מעוצבת בהשראת הטיבר בגבעת הקפיטולינה ואילו הקומפוזיציה עצמה דומה ל"יצירת אדם" של מיכלאנג'לו.[1] עבודה זו מראה כיצד הסגנון של יאנסנס התפתחה לעבר יופי קלאסי, הרמוני בצורתו ועם פלטת צבעים בלתי שבורה. ההשפעה של קרוואג'ו נראית בשימוש בניגודים חזקים של אור וצל ליצירת כוח אקספרסיבי. ניתן למצוא בציור גם את השפעתו של בית הספר בבולוניה בחיפוש אחר קלאסיציזם אצילי. העדפתו של יאנסנס את הצורה הפיסולית, פוגעת בדרמת היצירה שכן הדמויות מיוצגות בתנוחות ובביטוי קפוא.[1] [13]
יצירות אחרות המתוארכות לתקופה הקרוואגזסקית שלו, הן אלגוריית "הנטל של הזמן", "שלום ושפע" 1614, שהוזמנה גם היא לחדר האספה של בניין העירייה באנטוורפן. ו"המשיח המת בקבר עם שני מלאכים", 1610.[14] הציור האחרון הוזמן ככל הנראה כציור מזבח.
עבודתו המאוחרת של יאנסנס נחשבת פחות משכנעת. אחרי 1612, כמו זו של כל שאר עמיתיו באנטוורפן, סגנון הציור שלו היה בהשפעה חזקה של הסגנון החופשי של הטכניקה הציורית של רובנס.[6] ציוריו של יאנסנס של דמויות באורך חצי נחשבו עדיין כחדשניים ומוצלחים. דוגמה טובה היא "הצליבה" (בערך 1620) שבה הדמויות נראות צבועות כפסלים.[1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
