Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם גוטלוב ורנר (בגרמנית: Abraham Gottlob Werner; 25 בספטמבר 1749 – 30 ביוני 1817) היה גאולוג גרמני שפיתח תאוריה על השיכוב של קרום כדור הארץ, וטבע את המונח נפטוניזם.
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1749 Osiecznica, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
30 ביוני 1817 (בגיל 67) דרזדן, ממלכת סקסוניה |
| ענף מדעי | גאולוגיה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
Johann Carl Gehler |
| מוסדות |
אוניברסיטת פרייברג לכרייה ולטכנולוגיה |
| תלמידי דוקטורט |
פרידריך מוס, כריסטיאן סמואל וייס |
| פרסים והוקרה |
עמית כבוד של החברה המלכותית של אדינבורו |
| הערות | סוג של סקפוליט שנקרא ורנריט (Wernerite) על שמו |
| תרומות עיקריות | |
| יסודות בסטרטיגרפיה | |
  | |
ורנר נולד בעיר והראו (Wehrau) בשלזיה הפרוסית (כיום אושטניצה שבשטח פולין). משפחתו הייתה מעורבת בתעשיית המכרות במשך שנים ארוכות. אביו, אברהם דוויד ורנר, היה מנהל עבודה בבית יציקה בווהראו. ורנר למד את תורת המכרות בפרייברג (1771-1769), ואחר כך משפטים ומדעים בלייפציג (1775-1771). לאחר לימודיו, בשנת 1775, התמנה ורנר כמפקח ומורה לכרייה ומינרלוגיה באוניברסיטת פרייברג לכרייה ולטכנולוגיה (Technische Universität Bergakademie Freiberg) – האוניברסיטה הוותיקה בעולם לכרייה, מוסד קטן אך רב השפעה. בהיותו בלייפציג החל להתעניין בזיהוי שיטתי וסיווג של מינרלים, ובתוך שנה (1774) פרסם את ספר הלימוד המודרני הראשון במינרלוגיה תיאורית, "על המאפיינים החיצוניים של מינרלים" (Von den äusserlichen Kennzeichen der Fossilien).[1] במהלך הקריירה שלו פרסם ורנר מעט מאוד, אך שמעו כמורה הלך לפניו ברחבי אירופה, והוא משך אליו תלמידים רבים שהפכו לממשיכי דרכו והפיצו את פרשנותו בארצות מוצאם. כך למשל, אלכסנדר פון הומבולדט, פרידריך מוס, רוברט ג'יימסון שהפך לפרופסור באדינבורו, ואנדרס מנואל דל ריו שגילה את הוונדיום. סגנון הרצאתו היה סוקראטי, והוא פיתח הבנה להשלכות הרחבות ויחסי הגומלין של הגאולוגיה בקרב תלמידיו, שהיו קהל נלהב וקשוב.
לרוע המזל, סבל ורנר מבריאות לקויה במשך כל חייו וניהל אורח חיים של קיום שקט בפרייברג וסביבתה. בצעירותו היה אספן נלהב של מינרלים, אך הוא נטש תחום זה לחלוטין מאוחר יותר בחייו. אין שום ראיות לכך שהוא יצא אי פעם במהלך חייו הבוגרים מגבולות סקסוניה. הוא נפטר בדרזדן מסיבוכים שנגרמו, על פי המסופר, מחרדות לגורלה של מולדתו סקסוניה במהלך המלחמות הנפוליאוניות.
ורנר השתמש בעקרון הסופרפוזיציה לסיווג, בדומה ליוהאן גוטלוב להמאן, והאמין שכדור הארץ ניתן לחלוקה לחמש תצורות:
המושג הבסיסי של הגאולוגיה הוורנריאנית היה האוקיינוס חובק הכל, שנסוג לאט עד למקומו הנוכחי תוך כדי השקעה של כל סוגי הסלעים והמינרלים בקרום כדור הארץ. הדגש על אוקיינוס אוניברסלי זה הוא מקורו של הכינוי "נפטוניזם" למושג, שהפך גם לשם נרדף לכל תורתו של ורנר, על אף שהשקפה זו במקורה היא של ז'אן אטיין גטאר (Jean-Etienne Guettard) הצרפתי. רעיון האוקיינוס האוניברסלי גרר ישירות את הרעיון של תצורות אוניברסליות, שוורנר האמין שניתן להכירן על בסיס הליתולוגיה והסופרפוזיציה. הוא טבע את המונח "גאוגנוסיה" (הכרת האדמה) להגדרת המדע המבוסס על הכרת הסדר, המיקום והיחסים של השכבות היוצרות את האדמה. ורנר האמין שהגאוגנוסיה ייצגה עובדות, לא תאוריה, אולם לרעיונותיו אלה קמה התנגדות שכתוצאה ממנה הפכו הגאוגנוסיה והנפטוניזם לדוֹגמה, ובכך פסקו מלתרום להבנה נוספת של ההיסטוריה של כדור הארץ.
תלמידו לשעבר של ורנר, רוברט ג'יימסון, שהתמנה מאוחר יותר לפרופסור רגיוס ("מלכותי" - שמשרתו מאושרת על ידי המונרך) באוניברסיטת אדינבורו, יסד בשנת 1808 את האגודה הוורנריאנית להיסטוריה של הטבע (Wernernian Natural History Society) לכבודו של ורנר. האגודה, על אף שהתווכחה עם היבטים רבים של ההיסטוריה של הטבע שלו, הייתה מבצר של ההשקפה הוורנריאנית על כדור הארץ.
מוקד עיקרי של הנפטוניזם, שגרר ויכוח כמעט מיידי, היה מקור הבזלות. בזלות, בפרט אלה שנוצרו כסילים, היו מובחנות מזרמי לבה על פני השטח, ושני הסוגים לא זוהו כאותו סוג סלע על ידי ורנר ותלמידיו. לבה והרי געש - שמקורם הוודאי הוא סלע יסוד - נתפסו כתופעות צעירות, בלתי קשורות לאוקיינוס האוניברסלי שיצר את שכבות האדמה. ורנר האמין שהתפרצויות געשיות מתרחשות רק בקרבת שכבות פחם, וכי הבעירה התיכה את הבזלת שמעליהן, ויצרה בזלת ולבה בשכבות נמוכות. בזלת בשכבות גבוהות יותר הוכיחה לוורנר שהן היו משקעים כימיים של האוקיינוס.
סלע מחלוקת נוסף היה סביב בעיות נפח הקשורות לאוקיינוס האוניברסלי. איך אפשר להסביר את כיסוי כל פני כדור הארץ באוקיינוס, שאחר כך נפחו מתכווץ בעוד הרים מגיחים, ושכבות שניוניות ושלישוניות נוצרות? תנועת נפחי מים גדולים לתוך פנים כדור הארץ הוצעה עוד לפני דורות רבים על ידי סטראבון, אך ורנר לא קיבל אותה משום שנבעה מהשערה מסופקת. למרות זאת, כפי שנראה מהשקפתו על בזלת, הוא לא האמין שפנים כדור הארץ היה מותך. ורנר התחמק מן הבעיה, וסבר כנראה שחלק מן המים אבדו בחלל על ידי גוף שמיימי שחלף בשמים, אבל פרשנות זו העלתה שאלה אחרת – איך להסביר את חזרת המים, שהופיעו בסלעים השניוניים?
חוקר הטבע הסקוטי ג'יימס האטון יצא בשנת 1785 נגד הנפטוניזם של ורנר עם תאוריה משלו שכונתה פלוטוניזם על שם פלוטו - אל השאול במיתולוגיה הרומית. אותה הציג במאמר "התאוריה של הארץ" (Theory of the Earth), אותו הגיש ל"אגודה המלכותית של אדינבורו" בשנת 1788. ההנחה שנמצאה ביסוד השקפתו כי התהליכים המעצבים את פני כדור הארץ הם איטיים ואחידים (אוניפורמיים) הובילה אותו לנסח את עקרון האחידות. לפי האטון, הרים נוצרו באיטיות על ידי התכה איטית של חומר במעמקי האדמה, נשחקו והורבדו כסלעי משקע במעמקי הים וסלעים אלה התרוממו והפכו לאדמה יבשה. תהליך זה, לדבריו, נמשך כל העת ואורך זמן רב ביותר. לכן, כך האמין, כדור הארץ הוא עתיק מאוד, ובוודאי שאינו בן 6,000 שנה כפי שטוען התנ"ך. ה"פלוטוניסטים" – חסידיו של האטון – האמינו כי סלעים נוצרים בתהליכים וולקניים מהשקעה של לבה הפורצת מהרי געש.
ורנר היה ללא ספק הגאולוג רב ההשפעה ביותר בחלקה הראשון של המהפכה התעשייתית. יכולותיו היוצאות מן הכלל כמרצה משכו אליו תלמידים רבים מכל רחבי אירופה. אלה חזרו למולדותיהם, ויישמו את מושגיו ואת תורתו. יישומים אלה הפכו מיד למקור לוויכוחים, בפרט בשאלת מקור הבזלת, והם מכונים בדרך כלל "הוויכוח הפלוטוניסטי–נפטוניסטי". ויכוח זה היה מוקד הפעילות של המחקר הגאולוגי בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19.
סוג של סקפוליט נקרא ורנריט (Wernerite) על שמו, ומייחסים לו גם את טביעת המונח "גאוגנוסיה".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
