אבולוציה של תאים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אבולוציה של תאים על פני כדור הארץ החלה לפני 3.8 מיליארד שנים, כ-750 מיליון שנים לאחר היווצרות הפלנטה.[1] השאלה המרכזית המאפיינת את התחום עוסקת בהבנת המעבר ממצב של חומרים כימיים פשוטים למצב של מבנים כימיים מורכבים, מופרדים מהסביבה החיצונית, מתפקדים באופן עצמאי, בעלי יכולת לקיים תהליכים של אנאבוליזם וקטבוליזם, ויכולת להתרבות על ידי חלוקה. התאים הפרוקריוטים - שהם צורות החיים העצמאיים הראשוניים ביותר, התפצלו לשתי על-ממלכות: על-ממלכת הארכאה ועל-ממלכת החיידקים. אלו הם חד-תאיים שהחומר הגנטי שלהם בנוי מחומצות הגרעין RNA הקרוי נוקלאוטיד.[2] תהליכי האבולוציה של בקטריה וארכאה נמשכו 1-1.5 מיליארד שנים,ולאחר מכן החל תהליך האבולוציה של העל-ממלכה איוקריוטה - בעלי חומר גנטי הקרוי DNA מאורגן בגרעין התא. האיוקריוטה מתחלקת לארבע ממלכות: הפרוטיסטה הכוללת בעיקר יצורים חד-תאיים, כגון, אנטאמבה היסטוליטיקה ושלוש ממלכות של יצורים רב-תאיים, שהם עובשים (Fusarium sp), צמחים ובעלי החיים.
האטמוספירה של כדור הארץ הצעיר הייתה מורכבת מפחמן דו-חמצני, חנקן ושאריות של מימן, אדי מים, מימן גופריתי, אמוניה, מתאן, ופחמן חד-חמצני.[3] הסביבה חסרת החמצן על פני כדור הארץ הצעיר אפשרה היווצרות של חומרים אורגניים פשוטים (חומצות אמינו), על ידי אינטראקציות כימיות ספונטניות תוך כדי ניצול אנרגיית השמש ואנרגיות חשמליות (ברקים). החומרים האורגניים הפשוטים עברו פולימריזציה לחומרים מורכבים-המקרומולקולות, דוגמת החלבונים, הפחמימות וחומצות הגרעין. יכולת השכפול של חומצות גרעין הובילה את היקום מן ה"דומם" (prebiotic earth) אל ה"חי" (biotic earth).[4]