אארנדיל

אארנדיל (באנגלית: Eärendil, מלשון קווניה; בטנגוואר: ) (תעתיק IPA: [e.aˈrendil]) הוא דמות בדיונית, המופיעה בלגנדריום של הסופר ג'ון רונלד רעואל טולקין. אארנדיל היה ספן חצי עלף, שהפליג לולינור, על מנת להתחנן בפני הולאר בשליחות ילדי אילובטר, ואף נשא כוכב על פני הרקיע מסוף העידן הראשון ועד אחרית הימים. מעשיו נובאו בקרב העלפים מאות שנים קודם לכן.

ערך זה עוסק בספן חצי-עלף מספריו של ג'.ר.ר טולקין. אם התכוונתם לכוכב הרחוק ביותר הידוע למדע, ראו ארנדל.

אארנדיל היה אביהם של אלרוס, מלכה הראשון של נומנור, ושל אלרונד, לורד ריוונדל ודמות מפתח חשובה בעידן השני והשלישי.

אארנדיל היה הדמות הראשונה, המכוננת של ג'.ר.ר. במיתולוגיה שלו; שמו ותכליתו כדמות היו בהשראת קטע של סיניולף שטולקין מצא בשיר הכריסט. סיפורו של אארנדיל נפרש בסילמריליון, אך הוא מוזכר על ידי דמויות רבות ברחבי שר הטבעות.

אארנדיל היה בנם חצי העלף של טואור והנסיכה יידריל, בת טורגון. הוא נולד בשנת 503 לעידן הראשון וגדל בגונדולין. בגיל שבע הוא והוריו נמלטו ממפלת גונדולין, והתגוררו אחר כך בארוורנין שבשערי הסיריון. הניצולים מגונדולין ודוריאת התערבבו בשערי הסיריון. בשנת 530 לעידן הראשון נשא אארנדיל לאשה את אלווינג, בתו של המלך דיור אלוכיל ונכדתם של ברן ולותיין. שנתיים לאחר מכן נולדו להם שני בנים: אלרוס, שלימים יהפוך למלכה הראשון של ארץ נומנור, ואלרונד, שלימים יהפך לאדון ריבנדל. לאחר מכן, החל אארנדיל את מסעו בחיפוש אחר הוריו, טואור ויידריל, שעזבו לפני כן, ושטו אל הים. בעזרתו של קירדן, חרש הספינות, ארנדיל בנה את ספינתו, לה קרא בשם וינגילוט.

בשלב זה, הסילמריל שברן לקח פעם ממורגות היה ברשותה של אלווינג. הידיעה על כך הגיעה לבניו של פאנור שעדיין חיו, והם תקפו את האנשים החיים בארוורנין והרגו את רובם. קירדן וגיל גלד שלחו ספינות לעזרתם, אבל איחרו את המועד. כדי להימנע מלכידה, אלווינג השליכה את עצמה עם הסילמריל לים והשאירה את בניה הצעירים מאחור, אך הולא אולמו ריחם על אלווינג והפך אותה לציפור.

לאחר ששמע על הטרגדיה של ארוורנין, אארנדיל חיפש אז את ולינור, והוא ואלווינג, שבינתיים הספיקה להתאחד עם בעלה, מצאו את דרכם לשם בסופו של דבר. לפיכך, הפך אארנדיל לראשון מבין בני התמותה שכף רגלו דרכה על אדמת ולינור. הוא התייצב אז לפני הולאר, וביקש מהם סיוע לבני האדם ולעלפים בארץ התיכונה, כדי להילחם נגד מורגות; והולאר שעו לתחינתו.

כיוון שאארנדיל ביצע שליחות זו בשמם של בני האדם והעלפים, ולא עבורו, אסר מנווה על מימוש עונש המוות שהיה ניתן לו עקב הצגת כף רגלו על אדמת הארץ הברוכה; בנוסף לכך, אארנדיל ואלווינג היו צאצאים מברית נישואין של עלפים ובני אדם, ולפיכך חצי בני אלמוות, לכן מנווה העניק להם ולבניהם את המתנה לבחור לאיזה גזע הם יצטרפו (מתנת בחירה שהועברה גם היא לילדיו, אלרונד ואלרוס, שנודעו אף הם כחצאי עלפים). אלווינג בחרה להיות אחת עם העלפים. תחילה, אארנדיל העדיף להישאר כאחד האדם בשל משפחתו; אולם, למען אשתו, הוא בחר להיות אחד מן העלפים.

הולאר, לאחר ששעו לתחינתו של אארנדיל, אספו צבא אדיר והתקדמו איתו לארץ התיכונה, לחמו במורגות ובצבאו, הפילו אותו והשליכו אותו אל מעבר לעולם במסגרת המאורע שלימים יקרא "מלחמת החרון": המלחמה האחרונה והגדולה בקרבות בלריאנד. אארנדיל השתתף בקרב ורכב על וינגילוט בשמיים לצד תורונדור, שר העיטים ומספר עיטים אחרים. מסופר כי מכת חרבו היא שהרגה את הדרקון הגדול אנקלגון והפילה אותו על תנגורודרים. אירוע זה, אשר יחד עם ההרס העצום שנגרם על ידי מלחמת החרון, הוביל לחורבן בלריאנד ושקיעתה בים. גורלו של אארנדיל היה לחצות לנצח את האוקיינוס הגדול עם הסילמריל שברן ולותיין גנבו ממורגות ולשמור על השמש והירח. לאחר שמורגות' הושלך אל מעבר לעולם דרך "דלת הירח", הופקד אארנדיל על שמירתה, למען לא ינסה מורגות' להשתחרר שוב.

בנבואת מנדוס השנייה המתארת את נאמר כי אארנדיל יחזור מהשמיים על אהבת השמש והירח שמלקור יהרוס, ויילחם בדגור דגורת, קרב אחרית הימים.

בילבו בגינס, בעת שהותו בריוונדל כתב את "שירו של אארנדיל", אשר הושמע בריבנדל, ביתו של בנו של אארנדיל, אלרונד.

אינדיס

פינווה