הפחיד

Hebrew

Root
פ־ח־ד (p-kh-d)

Verb

הִפְחִיד • (hifkhíd) (hif'il construction)

1. To scare, to frighten.

Conjugation

non-finite forms		to-infinitive: לְהַפְחִיד action noun: הַפְחָדָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִפְחַדְתִּי		הִפְחַדְנוּ
	second	הִפְחַדְתָּ	הִפְחַדְתְּ	הִפְחַדְתֶּם	הִפְחַדְתֶּן
	third	הִפְחִיד	הִפְחִידָה	הִפְחִידוּ
present		מַפְחִיד	מַפְחִידָה	מַפְחִידִים	מַפְחִידוֹת
future	first	אַפְחִיד		נַפְחִיד
	second	תַּפְחִיד	תַּפְחִידִי	תַּפְחִידוּ	תַּפְחֵדְנָה1
	third	יַפְחִיד	תַּפְחִיד	יַפְחִידוּ	תַּפְחֵדְנָה1
imperative		הַפְחֵד	הַפְחִידִי	הַפְחִידוּ	הַפְחֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Conjugation of הִפְחִיד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

Derived terms

• מפחיד (mafkhíd)