עקדת יצחק
סיפור המוזכר בספר בראשית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עֲקֵדַת יִצְחָק (עקדה משמעותה קשירה) היא סיפור מקראי המופיע בספר בראשית, פרק כ"ב: אברהם עקד את יצחק בנו האהוב על מזבח ועצים במטרה לשוחטו ולשורפו כקורבן, על פי מצוותו של אלוהים, וברגע האחרון שלפני פעולת השחיטה, מלאך אלוהים ציווה אותו להימנע מלעקוד את בנו, ושיבח אותו כי הוא "ירא אלוהים". אברהם נשא את עיניו וראה איל אחוז בקרניו בסבך העצים, אותו הקריב על המזבח תחת בנו. מעשה זה נחשב במסורת היהודית ובמסורות נוספות כאות מופת למסירות נפש ואמונה באלוהים, ולניסיון הקשה ביותר מבין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם על ידי האל, ועמד בו.
ערך זה עוסק בסיפור מקראי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עקדת יצחק (פירושונים).