הדת הסינית העממית
דת עממית שמקורה בסין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדת הסינית העממית (מוכרת במגוון שמות, ביניהם הדת הסינית המסורתית, הדת הסינית הילידית, ושֶנְשִיאניזם) היא דת עממית שמקורה בסין. בשל היותה דת עממית היא אינה דת מאורגנת בעלת עיקרי אמונה ברורים ופולחן מסודר, אלא אוסף מנהגים ופולחנים מקומיים הנהוגים בסין ובפזורה הסינית בעולם. ישנן אין ספור וריאציות לדת זו, רובן מכילות אלמנטים משלוש הפילוסופיות הסיניות הגדולות - קונפוציאניזם, דאואיזם ובודהיזם, כמו גם פולחן אלילי, פולחן אבות, פולחן איתני הטבע, ושיטות חקלאיות או ניהוליות שהוכיחו את עצמן והועברו כמסורת מאב לבנו. היא כוללת גם אגדות עם רבות ולהן גרסאות שונות, כמו גם מגוון ישויות על טבעיות (כגון שדים, דרקונים, וחיות מדברות) שצורתן ותפקידן משתנה מאזור לאזור ומשפחה למשפחה. החוקרת והאתנוגרפית הסינגפורית ויויאן ווי תיארה את התופעה כ"קערה ריקה שניתן למלאה בתוכן מדתות מאורגנות, ביניהן בודהיזם, דאואיזם וקונפוציאניזם. דת סינית סינקרטית". לדת הסינית גם מאפיינים השמאניים, ואנשי הדת העוסקים בסוג זה של שמאניזם נקראים ווּ (מסינית: 巫, פין-יין: wū)
מושאי הפולחן של דת זו הן ישויות המכונות שֵן (מסינית: 神, פין-יין: shén), שם המתורגם לעיתים לביטוי "אל" או "אליל" בשפות אחרות. אלילים אלו הם לעיתים האנשה של תופעות טבע, של התנהגות אנושית, של מושגים פילוסופיים, של אתרים גאוגרפים, או רוחות גדולי אומה שנפטרו ואף נשמותיהם של קרובי משפחה. סיפורי חלק מהאלים האלה נאספים לתוך המיתולוגיה המסורתית של סין. מושג זה דומה מאוד למושג היפני קאמי, ושתיהם אף משתמשים באותה סימנית סינית (סימניות המכונות ביפנית קאנג'י).
השם המועדף היום באקדמיה הסינית הוא "הדת העממית" (סינית: 民間宗教, פין-יין: mínjiān zōngjiào), אך קיימים שמות רבים נוספים, והיא מוכרת לעיתים במערב בשמות "שניזם", "שנשיאניזם", או "ווּאיזם". כל שמות הדת נמצאים בשימוש במחקר בלבד ואינם שגורים בקרב ציבור מאמיניה, מכיוון שמגוון האמונות והפולחנים המקומיים השונים אינם מזוהים על ידם כחלק מדת אחת.