הסקה דדוקטיבית
הסקת מסקנות מהכלל אל הפרט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסקה דדוקטיבית (באנגלית: Deductive reasoning; בעברית אִפְרוּט[1][2]), או היקשים דדוקטיביים (באנגלית: Deductive Sylogism) הוא תהליך של הסקת מסקנות בצורה לוגית מן הכלל אל הפרט, למשל: בהנחה שלכל הפילים יש חדק, ובהינתן שדמבו הוא פיל, המסקנה היא שלדמבו יש חדק. הטעון הדדוקטיבי כולל הנחות יסוד ומסקנה, כך שהמסקנה בהכרח נובעות מהנחות היסוד. לכן זהו בעצם היסק בתנאי וודאות. באופן כללי ניתן לומר שבדדוקציה משתמשים בהנחות יסוד ועקרונות כלליים על מנת לגזור מהם מסקנות לגבי המקרה הפרטי. הסקה דדוקטיבית תלויה בהנחות היסוד שבבסיסה. לכן היקש הוא תקף כאשר המסקנה שבו נובעת באופן לוגי מהנחות היסוד, בלי קשר לשאלת האמיתות או הנכונות של המסקנה בייחס למציאות[3]. היקש דדוקטיבי נקרא אף היקש הגיוני. עם זאת המילה היגיון בשפת הדיבור כוללת אף משמעויות שחורגות מההגדרה הפורמלית של היגיון. למשל, אם דבר מה מזכיר לאדם דבר מה אחר בשפת היומיום אנשים נוטים לומר שזה הגיוני. אך זו אינה חשיבה לוגית או הגיונית במובן הפורמלי. שכן אין כאן מסקנה שנובעת מהנחות יסוד. זוהי למעשה חשיבה אסוציאטיבית שנראית לאנשים הגיונית במובן זה שהיא סבירה.