תנין הים
מין של תנין גדול הנפוץ באוסטרליה ודרום מזרח אסיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מין של תנין גדול הנפוץ באוסטרליה ודרום מזרח אסיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תַּנִּין הַיָּם[2] (שם מדעי: Crocodylus porosus; באנגלית: Saltwater Crocodile) הוא מין של תנין מסדרת התנינאים. תנין הים הוא הגדול ביותר במשפחת התנינים ואחד הזוחלים הגדולים ביותר שחיים: אורכו המרבי מגיע למעלה משישה מטרים וייתכן שאף ל-7 מטרים ומשקלו המרבי ל-1,090 קילוגרם, וייתכן שאף לכ-1,500–2,000 קילוגרם (1.5–2.0 טונות)[א] אצל פרטים גדולים במיוחד. אורכם הממוצע של זכרים הוא כחמישה מטר ומשקלם הממוצע כ-600 ק"ג. תנין הים הוא טורף-על בתחומי מחייתו. הוא ידוע באופיו התוקפני והאלים, ואף נוהג לתקוף בני אדם – דבר ההופך אותו למין התנינאי המסוכן ביותר בימינו[3] לצד תנין היאור. כפי ששמו מרמז, תנין הים מסוגל לחיות במקווי מים מלוחים, כולל בים הפתוח. עם זאת, הוא נפוץ בעיקר בשפכי נהרות, בדלתאות, בנהרות, בביצות מנגרובים, בלגונות, במפרצי מים מליחים ובחופי גאות ושפל. תפוצתו היא הרחבה ביותר מבין מיני התנינאים: הוא מצוי בדרום-מזרח אסיה, בצפון אוסטרליה, בחופיה המזרחיים של הודו ובאזורי המים שמסביב, ובעבר אף הגיע לחופיה המזרחיים של אפריקה. מספר גני חיות וגנים זואולוגיים מגדלים אצלם פרטים מהסוג של התנינים האלו.
| תנין הים | |
|---|---|
.jpg) | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| קבוצה: | בעלי חוליות |
| מחלקה: | זוחלים |
| קבוצה: | ארכוזאוריה |
| סדרה: | תנינאים |
| משפחה: | תניניים |
| סוג: | תנין |
| מין: | תנין הים |
| שם מדעי | |
| Crocodylus porosus שניידר, 1801 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
שמו המדעי של תנין הים, Crocodylus porosus, נגזר מיוונית עתיקה ומלטינית. שם הסוג "תנין" Crocodylus נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος שפירושו "תולעת חלוקי-אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλος = תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת. שם המין porosus הוא הטיה לטינית של המילה היוונית porosis ופירושו "מלא בפיסות עור קשה ומשופשף" המתייחס למשטח הגבשושי והמחוספס שעל חוטם תניני ים בוגרים וגדולים.[4]
באנגלית נקרא תנין הים בשם Saltwater Crocodile שפירושו: "תנין מים מלוחים", או "estuarine crocodile" כלומר: "תנין שפך הנהר". תנין הים מכונה בחיבה "Saltie" (בעיקר באוסטרליה).
בעברית נקרא תנין הים גם בשם "תנין הינדו-פסיפי" על שם אזור תפוצתו, ממזרח הודו ועד האוקיינוס הפסיפי.
לתנין הים מספר רב של שמות גם בתרבויות העתיקות המקומיות, כגון "פוקפוק" בקרב האבוריג'ינים של צפון אוסטרליה.
במאלאית/אינדונזית: BUAYA MUARA, מילולית: BUAYA משמעה תנין, MUARA משמעה: שפך נהר. BAJUL KUALA, מילולית: BAJUL משמעה תנין, KUALA משמעה: שפך נהר, מפגש נהרות.
.jpg)
תנין הים הוא תנין גדול במיוחד ובעל כל המאפיינים של התנינאים: גולגולת ארוכה עם לסתות ארוכות וחזקות, גוף גדול שמכוסה בקשקשי שריון (הנקראים אוסטאודרמים) וזנב ארוך וחזק המשמש אותו לשחייה במים ולזינוק על טרפו.
ראשו של תנין הים גדול מאוד. זואולוגים הצליחו לאשר במדידה גולגולות שאורכן 75 סנטימטרים והיו גם דיווחים על עצמות לסת תחתונה באורך 98.3 ס"מ. גולגולות הנקבות קצרות יותר וגולגולות שאורכן מעל 50 ס"מ נדירות ביותר.[5][6] משקל הראש בלבד יכול להגיע עד ל-200 ק"ג.[7] השיניים גדולות וחדות, והן מותאמות לתפיסת הטרף ולא ללעיסה. הגדולות שבהן מגיעות לאורך של תשעה ס"מ.[8]
חרטומו של תנין הים רחב ביחס לרוב התנינים, אך ארוך יותר מזה של תנין הביצות. אורך החרטום כפול בממוצע מרוחב הבסיס.[9] לצווארו פחות קשקשי שריון ביחס לתנינאים אחרים והוא חסר את הקשקשים הגדולים העורפיים (post-occipital scutes) שנמצאים בשאר מיני התנינים.[10] בנוסף, שני רכסים (נמוכים) נמתחים מעיניו ועד למרכז החרטום.[10][ב] קשקשיו בעלי צורה אליפטית והם קטנים יחסית למיני תנינאים אחרים.[11]
גופו של תנין הים רחב מאוד ביחס לרוב התניניים, דבר שגרם בהתחלה (כאשר נתקלו בו המהגרים האירופאים לראשונה, בסביבות המאה ה-19) לזואולוגים לסבור בטעות שמדובר באליגטור, והשם השגוי השתרש בתרבות המקומית. מחקר מדעי מאוחר יותר הבהיר שמדובר במין של תנין ולא באליגטור.[4]
צבעו של תנין הים משתנה עם גילו. תנין צעיר הוא בעל צבע צהוב חיוור עם פסים שחורים ונקודות כהות על גופו וזנבו. כעבור מספר שנים, אחרי התבגרותו, הצבע משתנה לירוק-זית כהה עם מספר אזורים אפורים בהירים יותר. גם בקרב הבוגרים יש מספר ואריאציות של צבע הגוף וגווניו (בהיר או כהה). צבע הגחון בהיר יותר ונע בין צהוב ללבן. הזנב בדרך כלל אפור עם פסים כהים.[12]
לתנין הים יש בלוטות המפרישות מלחים ובכך מסייעות לו לשמור על מאזן הידרואוסמוטי תקין גם במקווי מים מלוחים. תכונה זאת, בין השאר, הופכת אותו למתאים ביותר מבין התנינאים לחיים במקווי מים מלוחים ובים.
אחד המאפיינים הבולטים של תנין הים הוא גודלו הרב: הוא הזוחל והתנינאי הגדול ביותר שחי כיום (בעבר חיו תנינאים גדולים יותר דוגמת הדיינוסוכוס והפורוסזאורוס). משקלם של זכרים בוגרים נע בין 600 קילוגרם (1,300 ליברות) ל-900 קילוגרם (2,000 ליברות) ואורכם בדרך כלל נמצא בטווח של 4.3–5.5 מטרים (14–18 רגל), אם כי בוגרים עשויים להגיע לאורך 6.2 מטרים (20 רגל) ויותר ולמשקל של 1,000 קילוגרם (2,200 ליברות) ויותר.[13] זכרים בוגרים גדולים במיוחד עשויים להגיע אף לאורך של כ-7 מטרים (23 רגל) ולמשקל של כ-1,500–2,000 קילוגרם (1.5–2.0 טונות).[א] תנין הים הוא מין התנין הנפוץ ביותר שפרטיו ארוכים יותר מ-5.2 מטרים (17 רגל) באופן סדרתי.
גודלו המרבי של תנין הים נתון במחלוקת. ד"ר גרגורי מ. אריקסון העריך שאורכו המרבי של זכר בוגר הוא 6.7 מטרים (22 רגל).[14][15] הפרט המתועד הארוך ביותר היה באורך 6.1 מטרים (20 רגל) אם כי מכיוון שחלק מזנבו אבד, אורכו הוערך בכ-6.3 מטרים (21 רגל) ומשקלו בכ-1,200 קילוגרם (2,600 ליברות). אורכו של פרט בשם לולונג שנלכד ומת בשבי נמדד בדייקנות ועמד על 6.17 מטרים (20.2 רגל). ישנם דיווחים וטענות על פרטים באורך 7 מטר ואף מעבר, אך לא נמצא כל תיעוד המאשש טענות אלו. ספר השיאים של גינס הסכים לקבל את הטענה כי תנין זכר בוגר באורך 7 מטרים (23 רגל) ומשקל של 2 טונות[7] חי בפארק במדינת אודישה, הודו, אך לאור הקושי הרב בתפיסת פרט בוגר חי ומדידתו, דיוק ממדיו טרם אושש.[16] בעקבות שימור אזורי המחיה של התנין וירידה בציד שלו, ייתכן כי קיימים בוגרים באורך 7 מטר ויותר. פרט שנורה בשנת 1957 בקווינסלנד דווח כבעל אורך של 8.5 מטרים (28 רגל), אך גם לדיווח זה אין אישוש. למרות זאת, נבנה דגם בגודל מלא של תנין זה והוא משמש כיום כאטרקציה תיירותית.
אורכו של תנין ים שאך בקע הוא 25–30 ס"מ ומשקלו כ-70 גרם.[17] בשנתו השנייה הוא מגיע לאורך של 100 ס"מ ומשקל של 2.5 ק"ג.[18] הזכר מגיע לבגרות מינית בסביבות גיל 16 שנים ואורך של 3.3 מטר. הנקבה מגיעה לבגרות מינית בסביבות גילאי 12–14 ואורך 2.1 מטר. משקלו של תנין הים תלוי באורך, וגדל באופן ניכר כאשר התנין גדל ונהיה ארוך יותר (זו הסיבה שפרט באורך 6 מטר יכול לשקול פי 2 מפרט באורך 5 מטר). בגלל היתרון שבגודל, תנינים גדולים נוטים לגדול יותר ולשקול יותר, זאת עקב שליטה על טריטוריה עדיפה שבה יש שפע מזון.
דו הצורתיות הזוויגית בולטת: אורכן הממוצע של הנקבות הוא 2.1–3.5 מטר, כאשר הנקבה הארוכה ביותר שתועדה הגיעה לאורך של 4.2 מטרים (14 רגל). משקלן הממוצע של הנקבות מגיע ל-450 קילוגרם (990 ליברות) בלבד.
לתנינאים עוצמת הנשיכה החזקה ביותר בטבע כיום, גבוהה אפילו משל העמלץ הלבן. מבין כל התנינאים, עוצמת הנשיכה של תנין הים היא בין החזקות ביותר עם כוח של 16,460 ניוטון (1.678 טון-כוח) עבור פרט באורך 5.2 מטרים (17 רגל) והערכה של כ-22,000–34,000 ניוטון (2.2–3.5 טון-כוח) עבור פרטים באורך של 6.0–6.7 מטר. לתנין היאור עוצמת נשיכה הקרובה בכוחה לזו של תנין הים: 5,000 ליברות-כוח (22 קילוניוטון).
תנין הים הוא בעל חיים תוקפני במיוחד, גם כלפי תניני ים אחרים וגם כלפי האדם. התוקפנות שלו בין השאר נובעת מאופיו הטריטוריאלי.
ברוב שעות היום תנין הים חסר פעילות, לא מרבה בפעולות מיותרות ומעדיף להשקיע את זמנו בניצול אור השמש לחימום דמו. הוא מסוגל לשחות במהירויות של 24–28 קמ"ש (13–15 קשר) למרחקים קצרים, אך לרוב ישייט במהירות של 3–5 קמ"ש.
תנין הים הוא טורף סתגלני, הידוע ביכולתו לתפוס חיות בגודל של תאו המים בתוך המים ועל פני האדמה. תזונת הצעירים מוגבלת לפרוקי-רגליים ובעיקר סרטנים, לזוחלים, ליונקים קטנים ולדגים. התזונה של הבוגרים, לעומת זאת, רחבה מאוד, והיא כוללת חיות קטנות כמו דגים, סרטנים, עופות ויונקים (לרבות עטלפים שנתלים על צמחייה קרוב לפני המים), ועשויה לכלול אף כרישים, בני אדם, דינגו, תאו מים, אייל סמבר, קופים וחזירים. תנין הים מסוגל לשרוד ללא מזון חודשים רבים.
המאפיין ההתנהגותי המרכזי שמבדיל בין תנין הים לתנינאים אחרים הוא נטייתו לפעול גם במים מלוחים. גם למספר מיני תנינים אחרים יש בלוטות המפרישות מלחים ומאפשרות להם להתקיים במים מלוחים (לאליגטוריים אין בלוטות כאלה), אבל הם ממעטים לשחות בים ויוצאים אליו רק במקרים קיצוניים. פרט לתנין הים, רק התנין האמריקאי נוהג לפקוד את הים בקביעות. תנין הים נוהג לשחר לטרף בים בקביעות, לחצות את הים המפריד בין איים ואף לקצר דרכים על ידי שחייה בים במקום צעידה ארוכה ביבשה. תנין הים מנצל זרמים תת-ימיים כדי לנדוד בים מרחקים ארוכים ביתר יעילות.[19] מחקר שנערך על 20 תנינים שהוצמד להם שבב מעקב המשדר ללוויין מצא ששמונה מתוכם יצאו לים הפתוח ואף לאוקיינוס ושחו בו כ-590 ק"מ ב-25 ימים. תנין נוסף, זכר באורך 4.84 מטר, שחה 411 ק"מ ב-20 ימים. במשך שהותם בים התנינים לא תמיד שוחים באופן פעיל ולפעמים מנצלים זרמים כדי לצוף למחוז חפצם תוך חיסכון באנרגיה. לעיתים הם מפסיקים את מסעם ונחים במפרץ או בחוף אי, בעיקר כאשר הזרמים לרעתם.[19]
בעוד שרוב התנינים הם חיות חברתיות החולקות טריטוריה, מקומות שיזוף ואזורי הזנה, תניני הים הם בעלי חיים יחידאים וטריטוריאליים יותר ופחות סבלניים לפולשים לשטחם. בעוד הזכרים יגלו סבלנות מסוימת לנקבות בשטחם, הם לא יסבלו זכרים אחרים בטריטוריה שלהם ויגרשו אותם או על ידי הפחדה או באלימות פיזית.
תניני הים מזדווגים בעונה הגשומה ומטילים ביצים בקן המורכב מערימת בוץ המכוסה בצמחים, שמטרתה לעזור בחימום הקן. הנקבה שומרת על הקן, הביצים והאבקועים מפני טורפים.
תניני הים הם "בעלי דם קר" ותלויים בחום חיצוני כדי לשמור על טמפרטורת גוף גבוהה מספיק. מכיוון שקצב חילוף החומרים אצלם איטי הם יכולים לשרוד חודשים ללא מזון. ברוב שעות היום תנין הים חסר פעילות, לא מרבה בפעולות מיותרות ומעדיף להשקיע את זמנו בניצול אור השמש לחימום דמו או בשכשוך במים. הם מעדיפים לצוד בלילה, אך צדים גם ביום כשיש צורך. מחקר על התנהגות עונתית של תנין הים באוסטרליה מעלה שהם יותר פעילים בקיץ ובתקופה זו אף שוהים יותר בתוך המים, ואילו בחורף הם פחות פעילים ומשתזפים יותר זמן בשמש.[20]
עם זאת, תנין הים הוא אחד ממיני התנינאים הפעילים ביותר, ומרבה יחסית לבלות בשחייה פעילה או בציד. הוא בעל חיים פחות יבשתי משאר מיני התנינים, ומבלה את רוב זמנו במים ורק את מקצת הזמן ביבשה, בדרך כלל כדי להתחמם בשמש. הוא יכול לבלות שבועות שלמים בים בחיפוש אחר יבשה. הוכחה לכך ניתן למצוא בתניני ים שעל קשקשי שריונם גדלו בלוטי ים – יצורים ימיים מקבוצת זיפרגליים.
למרות היותו בעל דם קר ובעל אורח חיים עצל, תנין הים הוא צייד זריז ומהיר. הוא מסוגל לתנועות מהירות ופתאומיות, כגון זינוק על טרף (פעולה שנעשית בשילוב הרגליים והזנב השרירי), אך מתמיד בהן רק לפרקי זמן קצרים.
מוחם של התנינאים קטן יחסית מזה של יונקים ומהווה רק 0.05% ממשקל הגוף בתנין הים. למרות זאת, יש להם יכולת למידה טובה והם מסוגלים ללמוד לבצע משימות מורכבות, לעקוב אחרי נתיבי הנדידה של טרפם בחילופי העונות, וייתכן שהם מסוגלים לקיים תקשורת מורכבת יותר מכפי שסבורים המדענים.[21]
כמו רוב התנינאים, תניני הים הם טורפים סתגלניים ואופורטוניסטים שאוכלים בשר וכל דבר חי שהם יכולים. הטרף שלהם מגוון ביותר ומבוסס על זמינות.
תנינאים שאך בקעו מהביצה (אבקועים) יכולים לאכול רק בעלי חיים קטנים כגון פרוקי-רגליים, חסרי חוליות ימיים (כגון סרטנים וחלזונות), צפרדעים ודגים קטנים. כאשר הם גדלים במקצת הם טורפים גם דגים גדולים יותר, סילוניות, עופות קטנים, זוחלים קטנים כגון לטאות ואף יונקים קטנים. ככל שתנין הים גדל כך גדל מגוון בעלי החיים אותם הוא מסוגל לצוד, להרוג ולאכול. הוא מרבה לאכול סרטנים גדולים (כגון סרטנים מהסוג Scylla), בעיקר בביצות מנגרובים. תנין הים מרבה לטרוף גם עופות מים שנפוצים בשטחי מחייתו ויכול לטרוף אף עופות גדולים כאמו.[22] לעיתים הוא אף מזנק וטורף עופות מים ועטלפים בעת שהם מעופפים קרוב לפני המים[4] וכן ציפורים משכשכות המחפשות מזון בחופים ובגדות.[18] תניני ים צעירים ותת-בוגרים טורפים גם יונקים לא גדולים הכוללים פרסתנים קטנים כגון איילון בלבק ואייל חזירוני. לעיתים הם תוקפים גם יונקים גדולים יותר כגון מקוק סרטנים, גיבונים, דרבנים, וולבי, נמיות, עטלפים גדולים, ארנבות, גיריות, לוטרות ואיילוניים. גם תניני ים בוגרים וגדולים אוכלים את היונקים הלא גדולים הללו כאשר מזדמן להם.
מגוון המזון של תנין ים בוגר גדול משמעותית וכולל גם בעלי חיים גדולים. בין היונקים שטורף תנין הים הבוגר נכללים איילים, איילי סמבר, מונטיאקים, אייל נקוד, חזיר בר, טפירים, קופים, קנגורו, דינגו, דול מצוי, תן, אורנג אוטן, אנטילופות ונילגאי. הגדולים שבהם טורפים אף פריים גדולים מאוד כמו בנטנג, תאו מים וגאור. תניני הים אוכלים גם זוחלים כגון צבים, צבי ים, נחשי פיתון, לטאות כוח ואף תנינים אחרים, קטנים יותר, בעיקר תניני ג'ונסטון הנפוצים בצפון אוסטרליה.[4] מאחר שתנין הים מבלה חלק ניכר מזמנו גם בים הוא טורף גם בעלי חיים ימיים כגון דגים, דגי גרם, צבי ים, נחשי ים, עופות ים, תחש המשכן, בטאים וכרישים.[4][23][24] כאשר תנין הים קרוב למשכנות האדם הוא לא בוחל גם בחיות משק וחיות מחמד כטרף, לרבות בקר, כבשים, עזים, חזירים, סוסים, תרנגולות, כלבים וחתולים.
בתחומי מחייתו של תנין הים ישנם גם טורפי-על אחרים כגון דוב מלאי וטיגריס, אך גם הם לא חסינים מפני תנין הים ופרט בוגר של תנין הים יכול להורגם ולטורפם. בעלי חיים גדולים כגון תאו מים וגאור ששוקלים מעל ל-1,000 ק"ג הם כנראה בעלי החיים הגדולים ביותר שתנין ים יכול להרוג ולאכול. במקרה אחד תועד תנין ים שגרר, הטביע וטרף סוס סאפוק חזק וכבד במיוחד,[7] ובמקרה אחר מ-2011 תועד תנין ים שטרף טיגריס בנגלי.[25]
כמו כל התנינאים, נשקו העיקרי של תנין הים הוא מלתעות חזקות החמושות בעשרות שיניים חדות. שיני תנין הים הן דמויות יתד ומעוצבות לתפיסת הטרף והחזקתו (שלא יברח או יחליק) ולא לחיתוך ולעיסת בשר. טרף קטן נבלע בשלמותו ואילו טרף גדול נגרר למים ומוטבע על ידי התנין.[26] אחרי שהוטבע מבתר התנין את גופת הטרף וקורע אותה לגזרים באמצעות נשיכה ותנועות מהירות עם הראש. מהלך אופייני לביתור גופה על ידי תנין הוא "גלגול המוות": התנין אוחז בגופה בפיו ואז מתגלגל בפראות כדי לתלוש חתיכות בשר.[27] תנין הים בדרך כלל צד מהמארב. הוא מתחבא מתחת למים, לעיתים כשרק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. כאשר בעל חיים מגיע קרוב לשפת המים, תנין הים מזנק ולופת את הטרף בחוזקה בלסתותיו החזקות, ואם זה לא מספיק כדי להרוג את הטרף הוא גורר אותו אל תוך המים ומטביע אותו למוות.
לתנין הים יש את הנשיכה החזקה ביותר בעולם החי כיום, לצד תנין היאור. תנין ים בוגר יכול למחוץ גולגולת של פר בוגר בין לסתותיו. חוקרים בהובלת גרגורי מ' אריקסון מדדו עוצמת נשיכה של כ-16,400 ניוטון (1.67 טון-כוח) בפרט של תנין ים שאורכו 5.2 מטרים (17 רגל). עוצמה זו שקולה לכוח שמפעילה מסה של 1.67 טונה.[ג] בכך שבר תנין הים את השיא הקודם של עוצמת נשיכה – 9,450 ניוטון – שבו החזיק אליגטור אמריקאי באורך 3.9 מטר.[28][29] בהתבסס על מתאם בין מסת הגוף (משקל) לעוצמת הנשיכה במספר מיני תנינאים, עוצמת הנשיכה של תנין ים באורך 6.7 מטרים (22 רגל) הוערכה כ-22,520–34,410 ניוטון (2.296–3.509 טון-כוח).[14] לתנין היאור יש עוצמת נשיכה דומה: ד"ר בריידי באר מדד כוח של 5,000 ליברות-כוח (22,000 ניוטון) בפרט בוגר בגודל לא ידוע של תנין היאור.
המחקר, בהובלת גרגורי מ' אריקסון, העריך גם את עוצמת הנשיכה של תנינאים פרה-היסטוריים שנכחדו. הדבר אפשרי שכן האנטומיה של התנינאים השתנתה אך במעט ב-80 מיליון השנים האחרונות והמידע שיש בידי המדע על התנינאים של היום מאפשר להעריך את עוצמת הנשיכה של תנינאי העבר. אריקסון העריך שעוצמת הנשיכה של דיינוסוכוס באורך 11–12 מטרים (36–39 רגל) הייתה 103,000 ניוטון (10.5 טון-כוח), כוח הגדול פי שניים מזה של הדינוזאור הטורף הענק טירנוזאורוס רקס.[14] עוצמות נשיכה אדירות אלו מושגות בזכות האנטומיה של התנינאים ובפרט השרירים החזקים והקשיחים המצויים בבסיס הלסת. השרירים בנויים לסגירת הלסתות בעוצמה אדירה, אך מנגד השרירים שאחראים לפתיחת הלסתות חלשים מאוד ומאפשרים לחוקרים התופסים אותם למנוע מהתנין לפתוח אותם באמצעות חבלים, רצועות בד עבה או מספר שכבות של נייר דבק חזק ועבה.
תניני הים מזדווגים בעונה הגשומה, כאשר מפלסי המים בשיאם. באוסטרליה, הזכר מחזר אחרי הנקבה בחודשים ספטמבר ואוקטובר, והנקבה מטילה ביצים בנובמבר ומרץ. הנקבה בוחרת את אתר הקינון, ושני ההורים מגנים על האתר, שבדרך כלל נמצא בגדות נהר או מקווה מים מתוקים אחר. הקן עצמו בנוי מתלולית בוץ ומרופד בצמחייה על מנת לחממו ולהדגיר את הביצים. קוטרו כ-175 ס"מ וגובהו 53 ס"מ. הנקבה מטילה בדרך כלל כ-40–60 ביצים, אך תועדו תטולות שבהן עד כ-90 ביצים. מידות הביצה הן 8 על 5 ס"מ ומשקלה 113 גרם בממוצע. ביצים אלו קטנות בממוצע, שכן נקבת תנין הים גדולה פי 5 מנקבת תנין ג'ונסטון, אך ביציה גדולות רק בכ-20%–40% מביצי נקבת תנין ג'ונסטון.[18] הנקבה שומרת על הקן במשך 80–98 יום. למרות זאת, ביצים רבות מושמדות כתוצאה מהצפה או טריפה (כלומר: הן נאכלות בידי בעלי חיים אחרים). כמו כל התנינאים, מין האבקוע נקבע לפי טמפרטורת הביצה כאשר בטמפרטורות נמוכות יהיו יותר נקבות ובטמפרטורות גבוהות יהיו יותר זכרים.
כמו ברוב מיני התנינאים, האם מפגינה רמה גבוהה של דאגה לצאצאיה יחסית לזוחלים. היא חופרת את הקן בתגובה לצלילים שמשמעים האבקועים ועוזרת להם לבקוע. אחרי שבקעו היא נושאת אותם בפיה אל מקווה המים הקרוב (כמו תנין היאור והאליגטור האמריקאי). האם נשארת בסביבת צאצאיה מספר חודשים. למרות טיפולה בצאצאים, רבים מתים כתוצאה מטריפה, כולל מקניבליזם בידי תניני ים אחרים. בממוצע רק אחוז אחד מהאבקועים מגיע לבגרות.[4] התנינים הקטנים מתפזרים אחרי 8 חודשים ובגיל 2.5 שנים מפתחים התנהגות טריטוריאלית. הנקבות יגיעו לבגרות מינית רק בגיל 12 שנים והזכרים בגיל 16.
תניני ים ששרדו והגיעו לבגרות חיים פרק זמן ארוך מאוד. תוחלת החיים המרבית של תנין הים עולה על 70 ותנינים זקנים במיוחד יכולים לחיות גם כ-100 שנה וקצת יותר.[30] בעוד שלתניני ים בוגרים אין אויבים טבעיים (למעט האדם), תנינים צעירים נמצאים בסיכון ויכולים להיטרף על ידי לטאות כוח, דגים טורפים, עופות מים טורפים גדולים, טיגריסים, נמרים (אם כי זה נדיר שנמר יטרוף תנין ים) וכן על ידי תנינים אחרים.
תנין הים הוא התנין המותאם ביותר למחיה בתנאי מים מלוחים, ונראה שבכך דחק מיני תנינים אחרים מלחיות בסביבה זו. עמידותו הגבוהה של מין זה למליחות, ויכולתו המפותחת לשחות לטווחים ארוכים, מאפשרים לו להימצא רחוק מגופים יבשתיים. על פי רוב הוא נמצא במים רדודים של הים, בשפכי נהרות אל הים וסביב הנהרות. לעיתים הוא שוהה גם בנהרות של מים מתוקים, בנפתולי נהרות (בילבונג) ובביצות.
תניני הים לרוב מבלים את העונה הגשומה הטרופית בביצות, מקווי מים מתוקים ונהרות, ובעונה היבשה נודדים במורד הזרם אל שפכי הנהרות ואף משחרים לתוך הים הפתוח. תנועה בין אזורי מחיה מתרחשת בעונה הגשומה, כאשר הצעירים הגדלים בנהרות המתוקים נאלצים לעזוב אזורים אלו התפוסים בידי זכרים בוגרים שזו הטריטוריה שלהם, ונאלצים לתור צמוד לחוף אחר מערכת נהרות מרוחקת יותר. זכרים מחוסרי טריטוריה פגיעים ביותר בתקופה זו. התנהגות זו מסבירה את התפוצה הרחבה של תנין הים, שכן המאבק על טריטוריה מאלץ זכרים צעירים להרהיב עוז ולהרחיק לנדוד כדי למצוא טריטוריות חדשות שלא תפוסות על ידי זכרים גדולים וחזקים.
תחום תפוצתו משתרע מדרום-מזרח אסיה עד לצפון אוסטרליה. במדינות הבאות: אוסטרליה (בקו החוף הצפוני של המדינה), איי שלמה, אינדונזיה, בנגלדש, ברוניי, הודו, הפיליפינים, וייטנאם, ונואטו, מיאנמר, מלזיה, סין (בים סין הדרומי), סרי לנקה, פלאו, פפואה גינאה החדשה וקמבודיה. תנין הים נכחד מסיישל וכנראה אף מתאילנד. קבוצת פייסבוק המוקדשת לצילומי חיות בר בסינגפור מתעדת בקביעות תניני ים בשמורת הטבע סונגאי בולוה.[31]
בהודו נפוץ תנין הים בעיקר בקו החוף המזרחי ונדיר מאוד בפנים תת-היבשת ההודית. התנינאים הנפוצים בהודו הם תנין הביצות (Mugger) הקטן יותר והגאביאל שאוכל בעיקר דגים ולא מסוכן לבני אדם. בשמורת הטבע בהיטארקניקה (Bhitarkanika) שבמדינת אודישה בהודו ישנו ריכוז של תניני ים, הכולל מספר זכרים באורך של למעלה מ-6 מטר וכנראה גם פרט שאורכו מעל 7 מטר.
תנין הים היה נפוץ בעבר בכל דרום-מזרח אסיה, אך בחלקים רבים נכחד. כבר עשורים רבים לא נצפה תנין ים בהודו-סין והוא נכחד בתאילנד, לאוס, וייטנאם וכנראה קמבודיה. מצבו קריטי ברוב מיאנמר, אך יש גרעין אוכלוסייה יציבה בדלתה של האיראוואדי (אנ').[32] אף שבעבר היה תנין הים נפוץ מאוד בדלתת מקונג (ממנה נעלם בשנות ה-80 של המאה ה-20) ובמערכות נהרות אחרות, עתיד המין בהודו-סין נראה קודר. עם זאת תנין הים לא נמצא בסכנת הכחדה שכן יש אוכלוסיות גדולות מאוד שלו בצפון אוסטרליה וגינאה החדשה.
בעבר היה תנין הים נפוץ בסין אך הוא נכחד ממנה לפני זמן רב. ישנם אזכורים מתקופות שושלת האן ושושלת סונג לתנינים גדולים שטרפו בני אדם ובקר בנהר הפנינה ליד הונג קונג ומקאו, בנהר האן, נהר מין בצפון וחלקים מאזור החוף של גואנגשי ומהאי האינאן. נוכחות תנינים בפוג'יין הייתה גבול התפוצה הצפוני ביותר של תנין הים.[33]
באינדונזיה ומלזיה אוכלוסיית תנין הים היא ספורדית עם מספר אזורים שבהם יש אוכלוסיות גדולות (כגון בורנאו וסומטרה) ואזורים עם אוכלוסיות קטנות הנמצאות בסיכון. באי באלי אין כיום תניני ים, למרות קרבתו לריכוזי האוכלוסייה של צפון אוסטרליה. תנין הים נכחד גם מהאיים לומבוק, קומודו וג'אווה (למעט מהפארק הלאומי אוג'ונג קולון). תנין הים נמצא במספר אזורים מוגבלים בדרום האוקיינוס השקט עם אוכלוסייה בינונית באיי שלמה, אוכלוסייה בסכנת הכחדה בוונואטו ואוכלוסייה קטנה בפלאו. גבול תפוצתם המערבי הוא איי סיישל הקרובים לאפריקה. בעבר התנינים שם נחשבו לאוכלוסייה של תנין היאור אך התברר שהם למעשה ממין תנין הים.[4]
בגלל נטייתם של תניני הים לנדוד למרחקים גדולים בים, נצפו תניני ים בודדים גם מחוץ לתחום תפוצתם. תצפיות על תניני ים דווחו בקלדוניה החדשה, איוו ג'ימה, פיג'י ואפילו בים יפן הקר יחסית. כמו כן, בסוף 2008 ותחילת 2009 נצפו תניני ים במערכת הנהרות של האי פרייזר, מאות קילומטרים ובמים קרים יותר מתפוצתם בקווינסלנד. ככל הנראה מדובר בנדידה עונתית של תנינים מצפון קווינסלנד. אף על פי שהדבר הפתיע את תושבי האי, לא מדובר בתופעה חדשה.
_(10106331165).jpg)
תנין הים נפוץ גם בצפון אוסטרליה והם משגשגים בעיקר בטריטוריה הצפונית, מערב אוסטרליה וקווינסלנד. ריכוז גדול של תניני ים נמצא במערכת הנהרות (כולל בנהרות אדלייד, מרי ודאלי) ליד העיר דרווין (הטריטוריה הצפונית), ובאוקיינוס בצפונה של העיר. תניני הים נמצאים לא רק בנהרות עצמם, אלא גם בגדות שלצידם ובבילבונגים הסמוכים אליהם (בילבונג הוא אגמון מים עומדים הנמצא סמוך לנהר). ההערכה היא שנכון ל-2014 יש באוסטרליה בין 100,000 ל-200,000 תניני ים בוגרים. זכרים באורך למעלה מחמישה מטר אינם נדירים. לצידם חיים תניני ג'ונסטון הקטנים מהם והמוגבלים למים מתוקים.[ד] חרטומם של תניני ג'ונסטון צר יותר ולכן בהתחלה (כאשר נתקלו בהם המהגרים האירופאים לראשונה, בסביבות המאה ה-19) נחשבו תניני הים, שחרטומם רחב יותר, כאליגטורים.[34]
האויב הכי מסוכן של תנין הים הוא האדם, הצד אותו לשם מזון (בשר וביצים) ובמאבק על שטחי מחיה, אך בעיקר לשם עורו. עורו האיכותי והיקר של תנין הים, כמו שאר התנינאים, משמש ליצירת פריטי לבוש ואביזרים כגון ארנקים, תיקי יד ומגפיים. בשל כך, ציד לא מבוקר במהלך המאה ה-20 גרם להידלדלות ניכרת של אוכלוסיית תניני הים. המצב היה חמור עד כדי כך שעד 1971 אוכלוסיית תניני הים פחתה ב-95%. דבר זה גרם למדינות רבות באזור להכריז על התנין כערך טבע מוגן ולאסור על הציד שלו. במקביל, נפתחו חוות תנינאים רבות המגדלות תנינים לצרכים מסחריים ובפרט עבור תעשיית העורות. כיום, תנין הים מוגן בכל אוסטרליה.[35] עם זאת, בארצות אחרות הציד הבלתי-חוקי ממשיך, בעיקר במדינות שבהן אכיפת החוק לא יעילה. למרות זאת, ההגנה על תנין הים הצליחה והאוכלוסייה התאוששה במהירות. בשל כך תנין הים נחשב לחיה שאינה נמצאת בסיכון (דרגת LC במצב השימור של ה-IUCN).
כיום תנין הים רשום באמנת וושינגטון (חיות מוגנות) כדלהלן:
אובדן אזורי מחיה ממשיך להיות בעיה מרכזית עבור תנין הים. למשל, בצפון אוסטרליה הקינים של תנין הים פגיעים לרמיסה על ידי תאו המים, אך תוכנית למיגור תאו המים הקטינה סיכון זה באופן ניכר. גם במקומות שבהם נשארו שטחים גדולים שמתאימים למחייתו של התנין, שינויים שחלים בהם יכולים להוות בעיה, כמו במקרה של איי אנדמן, שבהם אזורי מים מתוקים המשמשים לקינון של תניני הים מוסבים יותר ויותר לשימוש חקלאי. לאחר שערכו המסחרי של עור התנין ירד, ייתכן שהאיום המיידי הגדול ביותר המפריע לאימוצן של תוכניות שימור הוא המקרים שמתרחשים מדי פעם, שתנין הים הורג בני אדם, ודעת הקהל השלילית עליו כתוצאה מכך.[4]
תנין הים הוא בעל חיים מסוכן ותוקף גם בני אדם, וישנה היסטוריה ארוכה של תקיפות בני אדם בידי תניני ים. תנין הים רואה בבני אדם שנכנסים לטריטוריה שלו טרף פוטנציאלי, ואם האדם יתקרב מספיק התנין יתקוף אותו. בשל כוחו, גודלו ומהירותו של תנין הים, אם האדם נמצא בטווח מגע עם התנין סיכוייו לשרוד נמוכים. בעוד בארצות הברית ישנה סובלנות מסוימת בין אליגטורים ובני אדם בחלוקת בית הגידול, מצב זה לא אפשרי כשמדובר בתנין הים. הדרך היחידה להתמודד עם תנין הים היא לשמור מרחק ולא להיכנס לטריטוריה שלו.[9]
יש מעט נתונים ומידע על תקיפות בידי תנינים מחוץ לאוסטרליה, שבה נהרגים מדי שנה אדם או שניים בידי תנינים.[36] ניתן לייחס מספר נמוך זה למדיניות של ממשלת אוסטרליה למנוע מפגשים בין אדם לתנין וריבוי שלטי האזהרה מפני תנינים במקומות שורצי תנינים. עם זאת, האבוריג'ינים של ארץ ארנהם בדרך כלל לא מדווחים כאשר הם מותקפים בידי תנינים. דיווחים על תקיפות בידי תנינים היו גם בבורנאו,[37] סומטרה,[38] מזרח הודו ואיי אנדמן[39][40] ובורמה.[41]
כאמור, החוקרים סבורים שרוב התקיפות על ידי תניני ים מחוץ לאוסטרליה לא מדווחות, כאשר מחקר מעריך שמתרחשות 20–30 תקיפות מדי שנה. חלק מהתקיפות הן כנראה כדי לסלק את האדם הפולש מהטריטוריה ולא כדי לטרוף אותו, כאשר תניני ים מגיל שנתיים תוקפים כל דבר שנכנס לטריטוריה שלהם, כולל סירות. אחוז השרידה בתקיפות כאלה הוא יחסית גבוה שכן לרוב האדם מסוגל לברוח מהתנין במקרה כזה והתנין יניח לו. רוב התקיפות הלא-קטלניות נעשות על ידי תנינים שאורכם קטן מ-3 מטר. תקיפות קטלניות נעשות על פי רוב על ידי תנינים גדולים, באורך של 4.3 מטרים (14 רגל) ומעלה, ומטרתן היא לטרוף ולא רק לגרש את האדם מנחלתם. עם זאת, כמות התקיפות והתקיפות הקטלניות שמבוצעות על ידי תניני יאור באפריקה גדולה בהרבה. הסיבה העיקרית לכך היא שרבים מתושבי אפריקה תלויים במקווי המים שבהם שורצים התנינים לצורך קיומם היומיומי, תופעה ששכיחה הרבה פחות באסיה ועוד הרבה פחות מכך באוסטרליה.[42]
" טבח התנינים באי רמרי" (אנ') הוא סיפור לא מבוסס ממלחמת העולם השנייה לפיו חטיבה יפנית שהייתה מוצבת באי ראמרי בבורמה (כיום מיאנמר) הותקפה ב-19 בפברואר 1945 בידי תניני ים, בעת שנסוגה מפני חיל הים הבריטי, דרך ביצות מנגרובים. על פי הסיפור בלילה אחד טבחו התנינים בחיילי החטיבה ורק 20 חיילים נשארו בחיים. היסטוריונים ומדענים טוענים שהסיפור בלתי סביר.[43]
תפוצתו הרבה של תנין הים, ובפרט האוכלוסייה הגדולה שלו באוסטרליה (למעלה ממאה אלף פרטים), מדינה מתקדמת ועשירה בעלת תשתית מדעית מפותחת, הפכו את תנין הים למושא למחקרים מדעיים רבים, החל באקולוגיה וכלה בפיזיולוגיה. על כן הידע על תנין הים רב, כולל תיעוד רב שלו, מעקב אחרי פרטים, צילומים ותמונות שלו ואף סרטי טבע. ביולוגים וחוקרי תנינאים מפורסמים רבים הם אוסטרלים, בהם פרופ' גרהאם וב,[44] ד"ר אדם ברייטון, פרופ' גורדון גריג[45] וסטיב אירווין.
לפי ה-Wondjina, המיתולוגיה של האבוריג'ינים, גורש תנין הים ממקווי מים מתוקים מכיוון שהתמלא ברוחות רעות וגדל לממדים גדולים מדי, בניגוד לתנין ג'ונסטון הקטן יותר שזוכה ליחס של סגידה והערכה. כתוצאה מכך, אמנות האבוריג'ינים ממעטת להציג את תנין הים. עם זאת, ישנם ציורי סלע ופסלים בקקדו וארץ ארנהם המתארים תנין ים. בימינו מתואר ומוצג תנין הים באמנות האבוריג'ינית המודרנית לעיתים קרובות. תנין הים נחשב לחיה קדושה בטימור. לפי האגדה, האי נוצר על ידי תנין ענק.
תנין הים מופיע על מספר בולי דואר של מדינות וארצות האזור.
תנין הים מככב גם בסרטי קולנוע וטלוויזיה העוסקים באוסטרליה. הידועים שבהם הם סרטי "קרוקודיל דנדי" וסדרת הטבע "The Crocodile Hunter".
תניני הים בטריטוריה הצפונית, ובמיוחד באזור העיר דרווין, מהווים אטרקציה תיירותית. בנהר אדלייד יש ספינות תיירים המקיימות מופעי האכלה בהם התנינים מזנקים לגובה מתוך המים כדי לקטוף פתיונות בשר על חכות להנאת התיירים.
יש גם מספר פארקי שעשועים הבנויים סביב התמה (נושא) של תנין הים. אחד מהם[ה] מציע לצלול בגליל זכוכית משוריינת אל תוך אקווריום ענק בו מוחזק תנין ים באורך של למעלה מחמישה מטרים ולצפות בהאכלתו מתוך המים.[46]
ישנם מספר תניני ים שהפכו למפורסמים, לרוב בגלל גודלם. הגודל המרבי של תנין ים שתועד הוא נושא למחלוקת רבה. הסיבות העיקריות למחלוקת הן הקושי למדוד אורך מקצה לקצה של תנין ים חי, מידע חסר והגזמות של ציידים. הרשימה להלן סוקרת מספר תניני ים שנודעו בשל גודלם ואת המחלוקות על מדידת הגודל שלהם.
.jpg)
תנין הים, באתר ITIS (באנגלית)
תנין הים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
תנין הים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
תנין הים, באתר GBIF (באנגלית)
Insights into Crocodile Lifestyles מבית NewHolland.com.au - קובץ PDF ובו סקירה מקיפה על חיי התנין בליווי תמונות תנין הים, באתר crocodilian.com מידע מקיף על גודלו של תנין הים, באתר crocodilian.com ריצ'רד סמית', 13 Facts You Didn't Know About the Saltwater Crocodile, באתר Sport Diver, 2017
Crocodile Attacks Captured in Startling New Video, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
תמונה של תנין הים, באתר פליקר
Watch a Croc's Brutal Death Roll | Boss Croc, סרטון בערוץ "Nat Geo WILD", באתר יוטיוב (אורך: 02:06) NILE CROCODILE VS SALTWATER CROCODILE - Who is the most powerful?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:55) Man-Eating Crocodiles Are at Record Numbers, & Conservationists Love It, סרטון בערוץ "VICE News", באתר יוטיוב (אורך: 12:47) Could Saltwater Crocodiles Survive In the Nile River?, סרטון בערוץ "Facts Machine", באתר יוטיוב (אורך: 09:14) Top Predator in Singapore | SALTWATER CROCODILE, סרטון בערוץ "Terence Szeto", באתר יוטיוב (אורך: 01:00)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
